הגיע הזמן לשנות כיוון
- אוגוסט 16, 2023
- |
- כ״ט אב תשפ״ג
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
181 צפיות
הגיע הזמן לשנות כיוון
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אוגוסט 16, 2023
א.
אולי באמת הגיע הזמן לשנות כיוון.
מקובל במחננו, שיש כמה וכמה ארגונים ותנועות בארץ שעוסקים בקירוב יהודים ליהדות. כולם משבחים את מפעליהם הברוכים, ויודעים שכתוצאה מהפעילות האלה התקרבו במשך השנים מאות אלפי יהודים ומשפחות לתורה ומצוותיה.
אבל האירועים האחרונים מוכיחים בעליל שבעת הזו אנו זקוקים להרבה יותר מזה.
הרי כל השנאה, ההסתה, הפאניקה, נובעות מפחד מתורת ישראל, דת ישראל, מיהודים חרדים לדבר ה', משנאה עצמית, מתסביך עצמי וכו' וכו'. אם אפשר להכניס ולהחדיר בקרב עם ישראל, לכל גווניו, קצת יראת שמים, אהבת העם, אהבת הארץ, אהבת התורה, אהבת ישראל - הכל משתנה. וגם אם יש חילוקי דעות, וכמובן שיהיו חילוקי דעות, לא צריך להגיע לשנאה והסתה.
איך זה יקרה? לעניות דעתי, צו השעה על כל יהודי שומר תורה ומצווה להתחיל להתעסק בעבודה גדולה זו של קירוב הלבבות לאביהם שבשמים. "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל". אף אחד לא יכול לשער את התוצאות העצומות של עבודה גדולה זו, בטווח הזמן הקצר, ועוד יותר בטווח הזמן הארוך.
עלינו להכניס רוח חדש בתוך כל אחינו בני ישראל שומרי תורה ומצוות, מנער ועד זקן, טף ונשים, להתחיל להתעסק בהפצת היהדות על כל סוגיה. בהכנסת אורחים, בשיעורי תורה, בבניית גשרים בכל דרך אפשרית, הפצת מודעות יהודית, הפצת המצוות, הגברת החינון התורני בדרכי שלום וכו' וכו', ובעיקר ביסוד כל התורה כולה - אהבת ואחדות ישראל.
נוכחנו שכל מי שעסקו ומתעסקים בקירוב הלבבות לאבינו שבשמים, מתוך אהבה פנימית, אכפתיות עמוקה, ובדרכי נועם ושלום, ראו הצלחה מדהימה ומסחררת. לא שמעתי על יהודי אחד שהתקרב לתורה על ידי צעקות בוז, קללות וכתבות חריפות בעיתונות החרדית על שונאי השם. כן ראיתי ושמעתי על שני מיליון יהודים ברחבי הגלובוס שהתקרבו יותר ליהדות באמצעות הפצת היהדות והרבצת התורה מתוך אהבת ישראל בוערת.
יש כאלה שמרגישים יותר טוב אם הם מקללים את השמאלנים ואת החילוניים. אבל האמת היא הפכית: אם איכפת לי באמת מתורה ויראת שמים, ואני יודע שמקללות ומשנאה לא מקרבים אף אחד, הרי ברור שהגישה הראויה היא לפתוח את הלב ולהזמין את כל יהודי לחוות את התורה שהוא בעצמו קיבל במעמד הר סיני, "מורשה קהלת יעקב". על ידי כך, נבטל את הפחד ואת ההתנגדות של כל כך הרבה תינוקות שנשבו שפשוט חושבים שהיהדות רוצה ח"ו להחריב את עולמם.
זה מתחיל באמירת שלום, בהזמנת אורחים לשולחן שבת וחג, בשיחה חמה בעת הליכה ברחוב או בטיול, בקפה או באוטובוס. זה נמשך בשיחות גלויות לב, בשיעורים, ושימוש בכל האופנים המצויים, להגיע ללב כל יהודי. הרי ההזדמנויות הן ממש בלי סוף: תן ליהודי שאינו שומר תורה ומצוה לע"ע חלה לשבת. שלח לו שיעור או מסר שאולי יפתחו לו את המוח ואת הנשמה. תקיים שיעור במשרד פעם בשבוע, עם סושי.
אל תשאירו את העבודה לחסידי חב"ד האמונים על דברי רבם שהשליחות של דורנו היא לקרב כל יהודי ויהודי לאביו שבשמים מתוך אהבה ואכפתיות, לחסידי ברסלב, לעסקני לב לאחים, ערכים, אש התורה, אור שמח, וארגונים שונים בקרב כלל החוגים המתעסקים בעבודה קדושה זו בלב ונפש - ברוכים יהיו כולם מאת אדון הברכות. חובת השעה היא על כל אחד מאיתנו.
אולי כל המריבות האומללות בתקופה האחרונה הן בעצם הזמנה לכולנו להתעורר ולהבין שהגיע הזמן של "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה". אבינו שבשמים מתחנן ומתבקש להוציא את השכינה, את עם ישראל, ואת העולם כולו מהלילה הארוך של הגלות. ובכן, דופק על הדלת ומתחנן שנצא מהמיטה, ונפתח את הדלת ואת הלבבות, לגלות את האמת ש"אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר", שלב כל ישראל ער לדבר השם.
ב.
יש הטוענים שזה לא נכון. מדובר כאן על יהודים משנאי ה' שאין להם תקוה. ועלינו רק להתפרד מהם כליל, ולבנות חומה סגורה ומסוגרת, לא להסתכל עליהם ושהם לא יסתכלו עלינו.
אבל הגישה הזו נובעת מהעדר הבנה מהו יהודי.
יש מחלוקת נפלאה במסכת קידושין (לו, א): בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם, בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים – אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים, אֵין אַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים – אֵין אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים.
רבי מאיר מביא ארבעה פסוקים מהתנ"ך לבסס את שיטתו: שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ד, כב): ״בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה״, וְאוֹמֵר (דברים לב, כ): ״בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם״, וְאוֹמֵר (ישעיהו א, ד): ״זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים״, וְאוֹמֵר (הושע ב, א): ״וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵ-ל חָי״.
שואלת הגמרא, למה צריך ארבעה פסוקים? "מאי ואומר", והגמרא מסבירה שכל פסוק בונה עוד נדבך – אני אולי יכול להבין שבן נבער מדעת, סכל, הוא עדיין בן. אבל בן שבגד באביו ואמו, וכבר אבדנו אמון בו? האם גם הוא בן? ואפילו אם כן, מה עם בן שבעט באבא ואימא והלך לשונא, הלך לעבוד עבודה זרה? גם הוא בן? ואפילו אם תאמר שכן, אבל האם נגיד שבן כזה הוא בן חמוד ונחמד, או הוא בן מושחת ומשוקץ?
זהו החידוש של רבי מאיר, שגם יהודים כאלה נקראים "בני א-ל חי"!
הכיצד? מסביר המהר"ל בספרו נצח ישראל (פי"א), "ההפרש אשר יש בין ישראל לאומות. כי השם יתברך בחר בישראל בעצם, ולא בשביל מעשיהם הטובים. שלא לומר דוקא כאשר הם עושים רצונו של השם יתברך, אז בחר בהם, ולא כאשר אין עושים רצונו של השם יתברך, ולפיכך כתיב 'והייתי לכם לאלוקים' קודם, ואחר כך 'והמה יהיו לי לעם'. כלומר מה שהשם יתברך בחר בישראל הוא קודם, ואף כי ישראל אינם מקבלים אלקותו".
ולכן, אומרת הגמרא שהם נקראים בנים מעולים וטובים. בלשון המהר"ל: "לכך נקראו ישראל בני מעלי. כי מצד שנבראו מן העלה הם בתכלית הטוב, ואם הלכו אחר יצרם, אין זה מצד עצמם, רק הוא דבר מקרה... מכל מקום כיון שהם טובים מצד עצמם, שכך נבראו מן השם יתברך בשלמות, בשביל זה נקראו בני מעלי. ותחלת בריאתם היה בטוב ובשלמות, רק כי אחר כך מצד עצמם נעשו רעים. ואל דבר זה יש סלוק והסרה מן החטא, כי ישובו מדרכם".
כלומר, כל הבגידה והעבודה זרה הם דברים חיצוניים, שנדבקו אל הנשמה. אבל המהות האמיתית של יהודי היא שהוא "חלק אלוק ממעל ממש", יהודי הוא ממש אלקות, ולכן אפשר לכנות כל יהודי בתור - הבן הכי טוב בעולם. כי מצד עצמיותם הם מאוחדים ממש עם הקב"ה בכבודו ובעצמו.
לפיכך מסביר המהר"ל דבר נפלא, מדוע אין בתורה את תולדות אברהם אבינו שיסבירו לנו מדוע בחר בו ה', כמו שהתורה עושה בנח, משה רבינו, שמואל הנביא וכדומה: "לכך לא כתב גם כן קודם בחירת אברהם מעשיו הטובים, שלא תאמר כי הוא יתברך בחר באברהם ובזרעו אחריו בשביל מעשיהם, ואז היה לך לומר כאשר אין מעשיהם טובים ימאס בהם, שדבר זה אינו, רק כי הבחירה בהם מצד עצמם".
ג.
מישהו שלח שאלה להרשב"א אם משומד מטמא באוהל, שכן להלכה הגויים אינם מטמאים בטומאת אוהל, ומשיב הרשב"א (שו"ת חלק א קצד), שלמרות שבכלל בש"ס הלכה כרבי יהודה לגבי רבי מאיר, הנה כאן הלכה כרבי מאיר, כיון שהפסוקים מוכיחים כרבי מאיר.
אולי יש להוסיף: ההיסטוריה הוכיחה כרבי מאיר. היטלר ימ"ש ותלמידיו הסתכלו על כל יהודי כיהודי, גם אם הוא עובד עבודה זרה. מנגלה ימ"ש לא הבחין בין הכיפות והכובעים, ולא היה איכפת לו אם היהודי מחשיב עצמו כאתאיסט, או חילוני מובהק ומושבע. אם דם יהודי נוזל בעורקיו צריך להשמידו. וכל כך למה? בגלל שהרוע מרגיש קדושתו העצמית של יהודי, שאין לו אח ורע, והמדובר על כל יהודי בעולם יהיה מי שיהיה.
כך כותב הרמב"ם ביחס לכל יהודי, אפילו החילוני המושבע, שמסרב לציית לדיני התורה, עד כדי כך שבית הדין צריך לכפות אותו לתת גט לאשתו. על יהודי כזה כותב הרמב"ם: "רוֹצֶה הוּא לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת וּלְהִתְרַחַק מִן הָעֲבֵרוֹת; וְיִצְרוֹ הוּא שֶׁתְּקָפוֹ" (הלכות גירושין פרק ב), ולכן כשכופים אותו זה נחשב שהוא עושה לרצונו.
ולא עוד, אלא שחכמינו ז"ל קובעים במסכת סנהדרין (מד) על עכן שהיה אחד מפושעי ישראל הגדולים ביותר, ומפורט שם בגמרא שעבר את העברות החמורות ביותר ובכל זאת אומרת הגמרא 'אף על פי שחטא ישראל הוא'. וגם עליו נאמר ברמב"ם ש"רוֹצֶה הוּא לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת וּלְהִתְרַחַק מִן הָעֲבֵרוֹת; וְיִצְרוֹ הוּא שֶׁתְּקָפוֹ".
ד.
יש מכתב נפלא של הרמב"ם הידוע בשם 'אגרת השמד' שבו כותב: "תדע שצריך האדם לידע עיקר מעיקרי הדת, והוא, שירבעם בן נבט והדומים לו, נפרעים ממנו על עשיית העגלים ועל ביטול ערובי תבשילין והדומה לו... צריך האדם לידע שכל עבירה שיעשה נפרעים ממנה עליה, וכל מצוה שיעשה מקבל עליה שכר".
"למה זה 'עיקר מעיקרי הדת'?
שמענו מכ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש (שיחת ו' תשרי תשל"ה), לכאורה אנו עשויים לחשוב האם איכפת להקב"ה שחוטא ומחטיא את הרבים כירבעם בן נבט מבשל קוגל ביום טוב שחל בערב שבת בלי לעשות עירוב תבשילין?! זה נשמע כמו צחוק, כמו לומר שפושע שעובר על כל התורה כולה ייענש על זה שלא נטל מים אחרונים, או לא הניח תפילין של רבינו תם. זו הבעיה שלו? לכאורה, ירבעם בן נבט כבר נפרד לגמרי מאלקי ישראל, והוא כמו גוי גמור. שיבשל כמה שרוצה ביום טוב שחל להיות בערב שבת! מה איכפת לי? הוא כבר התנתק עצמו!
אומר לנו הרמב"ם לא ולא!! "וואו אפגעשניטן, ווען אפגעשניטען?!" (כך כמדומני היה הלשון של הרבי זצוק"ל ובתרגום: - מי התנתק? מתי התנתק?). אתה לא מבין מה זה יהודי. יהודי אף פעם לא נפרד לגמרי. יהודי לא יכול להתנתק מאלקים חיים. נשמתו היא "חלק אלוק ממעל ממש", ואם כן גם כשהוא מבשל ביום טוב קוגל ללא עירוב תבשילין, הרי זה נוגע להקב"ה בכבודו ובעצמו! גם הבישול של ירבעם בן נבט ללא עירוב תבשילין יש בכחו לפגום בקדושת יום טוב!
הדברים נוראים. כל זה ממחיש לנו עד כמה הקב"ה מאמין בכל אחד מאתנו, עד כמה קדושתו של כל יהודי נוגעת בבבת עינו של הקב"ה. וגם כשמדובר באנשים שאינם שומרי מצוות, החילוניות היא רק משהו חיצוני, אך העצמיות שלהם נשארת קדושה. חילוני הוא מלשון חול, אבל בורא העולם כבר קבע בעת מעמד הר סיני שכל יהודי הוא חלק מ"גוי קדוש". הקדושה היא לא דבר נוסף על יהודי, היא היא עצמיותה של יהודי. וגם אם הוא רוצה, הוא לא יכול להתנער מכך. "בין כך ובין כך אתם קרויים בנים".
ה.
אם אנו מסתכלים על היהדות, על הציבור החרדי כמו על איזה שבט מגזרי באפריקה, שיש לו תרבות מיוחדת, ברור שיש שני מחנות נפרדים שנמצאים קצה מול קצה – דיזנגוף מול מאה שערים, ישיבת מיר מול האוניברסיטה העברית, רמת בית שמש לעומת חיפה.
אבל יסוד היהדות הוא ש'תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב'. קדושתה של התורה נצחית היא ושייכת לכל יהודי באשר הוא שם, והקב"ה במעמד הר סיני קבע שכל יהודי, יהיה מי שיהיה, הוא חלק בלתי נפרד מ'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.
ברגע שמתבוננים בנקודה זו, ההשקפה שלנו שונה לגמרי. אין כאן שני צדדים. יש כאן קרב בתוך כל יהודי עצמו בין צד החיצוני וצד הפנימי.
על כולנו בתקופה זו להשתחרר מכבלי האגו ומאזיקי הגאווה. להיות עבדי השם באמת. הקשר בינינו יותר עמוק מכל דברים אחרים, ודוקא בעידן זה צריך כל יהודי דתי להיות בצד המקרב, והאחריות הגדולה היא על הציבור הדתי שמכיר את התורה. זה הזמן להרבות בקירוב. לראות יהודי אחר כפי מה שהוא בפנימיותו, ולחבק אותו.
לא רק שקירוב של יהודים כאלו לא ירחיק את הבנים והבנות שלנו, אלא אדרבה, הוא יכול להגביר ויעצים את היהדות שלנו. ברגע שהילדים שלנו יראו שאנחנו מתחברים באהבה עם יהודים שאינם דתיים, הם יבינו את המהות האמיתית של העם שלנו. שצבע הכיפה או חסרונה, לא משנים את העצם, כי היהדות חקוקה בעצם מהותנו ולא בשום פריט חיצוני.
יש סיפור נפלא על האדמו"ר החמישי לבית חב"ד, הרה"ק רבי שלום בער זי"ע שהיה לו חסיד גדול, סוחר יהלומים, שהגיע פעם אל רבו וראה שהוא מקרב איזה יהודי פשוט שלא היה נראה שייך כל כך לתורה. הוא תמה על הנהגה זו. לפני נסיעתו, נתן לרבי איזה יהלום יקר שישתמש בו לצדקה, כשהוא אומר שיהלום זה מיוחד במינו. הרבי אמר לו "אני מסתכל על היהלום ולא רואה בו איזה דבר מיוחד..."
"מען דארף זיין א מבין" (על יהלום צריך להיות מבין) אמר הסוחר.
חייך הרבי ואמר: "אכן! וגם על נשמה צריך להיות מבין...".
- תגובה
סיכום השיעור:
הגיע הזמן לשנות כיוון
א.
אולי באמת הגיע הזמן לשנות כיוון.
מקובל במחננו, שיש כמה וכמה ארגונים ותנועות בארץ שעוסקים בקירוב יהודים ליהדות. כולם משבחים את מפעליהם הברוכים, ויודעים שכתוצאה מהפעילות האלה התקרבו במשך השנים מאות אלפי יהודים ומשפחות לתורה ומצוותיה.
אבל האירועים האחרונים מוכיחים בעליל שבעת הזו אנו זקוקים להרבה יותר מזה.
הרי כל השנאה, ההסתה, הפאניקה, נובעות מפחד מתורת ישראל, דת ישראל, מיהודים חרדים לדבר ה', משנאה עצמית, מתסביך עצמי וכו' וכו'. אם אפשר להכניס ולהחדיר בקרב עם ישראל, לכל גווניו, קצת יראת שמים, אהבת העם, אהבת הארץ, אהבת התורה, אהבת ישראל - הכל משתנה. וגם אם יש חילוקי דעות, וכמובן שיהיו חילוקי דעות, לא צריך להגיע לשנאה והסתה.
איך זה יקרה? לעניות דעתי, צו השעה על כל יהודי שומר תורה ומצווה להתחיל להתעסק בעבודה גדולה זו של קירוב הלבבות לאביהם שבשמים. "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל". אף אחד לא יכול לשער את התוצאות העצומות של עבודה גדולה זו, בטווח הזמן הקצר, ועוד יותר בטווח הזמן הארוך.
עלינו להכניס רוח חדש בתוך כל אחינו בני ישראל שומרי תורה ומצוות, מנער ועד זקן, טף ונשים, להתחיל להתעסק בהפצת היהדות על כל סוגיה. בהכנסת אורחים, בשיעורי תורה, בבניית גשרים בכל דרך אפשרית, הפצת מודעות יהודית, הפצת המצוות, הגברת החינון התורני בדרכי שלום וכו' וכו', ובעיקר ביסוד כל התורה כולה - אהבת ואחדות ישראל.
נוכחנו שכל מי שעסקו ומתעסקים בקירוב הלבבות לאבינו שבשמים, מתוך אהבה פנימית, אכפתיות עמוקה, ובדרכי נועם ושלום, ראו הצלחה מדהימה ומסחררת. לא שמעתי על יהודי אחד שהתקרב לתורה על ידי צעקות בוז, קללות וכתבות חריפות בעיתונות החרדית על שונאי השם. כן ראיתי ושמעתי על שני מיליון יהודים ברחבי הגלובוס שהתקרבו יותר ליהדות באמצעות הפצת היהדות והרבצת התורה מתוך אהבת ישראל בוערת.
יש כאלה שמרגישים יותר טוב אם הם מקללים את השמאלנים ואת החילוניים. אבל האמת היא הפכית: אם איכפת לי באמת מתורה ויראת שמים, ואני יודע שמקללות ומשנאה לא מקרבים אף אחד, הרי ברור שהגישה הראויה היא לפתוח את הלב ולהזמין את כל יהודי לחוות את התורה שהוא בעצמו קיבל במעמד הר סיני, "מורשה קהלת יעקב". על ידי כך, נבטל את הפחד ואת ההתנגדות של כל כך הרבה תינוקות שנשבו שפשוט חושבים שהיהדות רוצה ח"ו להחריב את עולמם.
זה מתחיל באמירת שלום, בהזמנת אורחים לשולחן שבת וחג, בשיחה חמה בעת הליכה ברחוב או בטיול, בקפה או באוטובוס. זה נמשך בשיחות גלויות לב, בשיעורים, ושימוש בכל האופנים המצויים, להגיע ללב כל יהודי. הרי ההזדמנויות הן ממש בלי סוף: תן ליהודי שאינו שומר תורה ומצוה לע"ע חלה לשבת. שלח לו שיעור או מסר שאולי יפתחו לו את המוח ואת הנשמה. תקיים שיעור במשרד פעם בשבוע, עם סושי.
אל תשאירו את העבודה לחסידי חב"ד האמונים על דברי רבם שהשליחות של דורנו היא לקרב כל יהודי ויהודי לאביו שבשמים מתוך אהבה ואכפתיות, לחסידי ברסלב, לעסקני לב לאחים, ערכים, אש התורה, אור שמח, וארגונים שונים בקרב כלל החוגים המתעסקים בעבודה קדושה זו בלב ונפש - ברוכים יהיו כולם מאת אדון הברכות. חובת השעה היא על כל אחד מאיתנו.
אולי כל המריבות האומללות בתקופה האחרונה הן בעצם הזמנה לכולנו להתעורר ולהבין שהגיע הזמן של "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה". אבינו שבשמים מתחנן ומתבקש להוציא את השכינה, את עם ישראל, ואת העולם כולו מהלילה הארוך של הגלות. ובכן, דופק על הדלת ומתחנן שנצא מהמיטה, ונפתח את הדלת ואת הלבבות, לגלות את האמת ש"אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר", שלב כל ישראל ער לדבר השם.
ב.
יש הטוענים שזה לא נכון. מדובר כאן על יהודים משנאי ה' שאין להם תקוה. ועלינו רק להתפרד מהם כליל, ולבנות חומה סגורה ומסוגרת, לא להסתכל עליהם ושהם לא יסתכלו עלינו.
אבל הגישה הזו נובעת מהעדר הבנה מהו יהודי.
יש מחלוקת נפלאה במסכת קידושין (לו, א): בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם, בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים – אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים, אֵין אַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים – אֵין אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים.
רבי מאיר מביא ארבעה פסוקים מהתנ"ך לבסס את שיטתו: שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ד, כב): ״בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה״, וְאוֹמֵר (דברים לב, כ): ״בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם״, וְאוֹמֵר (ישעיהו א, ד): ״זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים״, וְאוֹמֵר (הושע ב, א): ״וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵ-ל חָי״.
שואלת הגמרא, למה צריך ארבעה פסוקים? "מאי ואומר", והגמרא מסבירה שכל פסוק בונה עוד נדבך – אני אולי יכול להבין שבן נבער מדעת, סכל, הוא עדיין בן. אבל בן שבגד באביו ואמו, וכבר אבדנו אמון בו? האם גם הוא בן? ואפילו אם כן, מה עם בן שבעט באבא ואימא והלך לשונא, הלך לעבוד עבודה זרה? גם הוא בן? ואפילו אם תאמר שכן, אבל האם נגיד שבן כזה הוא בן חמוד ונחמד, או הוא בן מושחת ומשוקץ?
זהו החידוש של רבי מאיר, שגם יהודים כאלה נקראים "בני א-ל חי"!
הכיצד? מסביר המהר"ל בספרו נצח ישראל (פי"א), "ההפרש אשר יש בין ישראל לאומות. כי השם יתברך בחר בישראל בעצם, ולא בשביל מעשיהם הטובים. שלא לומר דוקא כאשר הם עושים רצונו של השם יתברך, אז בחר בהם, ולא כאשר אין עושים רצונו של השם יתברך, ולפיכך כתיב 'והייתי לכם לאלוקים' קודם, ואחר כך 'והמה יהיו לי לעם'. כלומר מה שהשם יתברך בחר בישראל הוא קודם, ואף כי ישראל אינם מקבלים אלקותו".
ולכן, אומרת הגמרא שהם נקראים בנים מעולים וטובים. בלשון המהר"ל: "לכך נקראו ישראל בני מעלי. כי מצד שנבראו מן העלה הם בתכלית הטוב, ואם הלכו אחר יצרם, אין זה מצד עצמם, רק הוא דבר מקרה... מכל מקום כיון שהם טובים מצד עצמם, שכך נבראו מן השם יתברך בשלמות, בשביל זה נקראו בני מעלי. ותחלת בריאתם היה בטוב ובשלמות, רק כי אחר כך מצד עצמם נעשו רעים. ואל דבר זה יש סלוק והסרה מן החטא, כי ישובו מדרכם".
כלומר, כל הבגידה והעבודה זרה הם דברים חיצוניים, שנדבקו אל הנשמה. אבל המהות האמיתית של יהודי היא שהוא "חלק אלוק ממעל ממש", יהודי הוא ממש אלקות, ולכן אפשר לכנות כל יהודי בתור - הבן הכי טוב בעולם. כי מצד עצמיותם הם מאוחדים ממש עם הקב"ה בכבודו ובעצמו.
לפיכך מסביר המהר"ל דבר נפלא, מדוע אין בתורה את תולדות אברהם אבינו שיסבירו לנו מדוע בחר בו ה', כמו שהתורה עושה בנח, משה רבינו, שמואל הנביא וכדומה: "לכך לא כתב גם כן קודם בחירת אברהם מעשיו הטובים, שלא תאמר כי הוא יתברך בחר באברהם ובזרעו אחריו בשביל מעשיהם, ואז היה לך לומר כאשר אין מעשיהם טובים ימאס בהם, שדבר זה אינו, רק כי הבחירה בהם מצד עצמם".
ג.
מישהו שלח שאלה להרשב"א אם משומד מטמא באוהל, שכן להלכה הגויים אינם מטמאים בטומאת אוהל, ומשיב הרשב"א (שו"ת חלק א קצד), שלמרות שבכלל בש"ס הלכה כרבי יהודה לגבי רבי מאיר, הנה כאן הלכה כרבי מאיר, כיון שהפסוקים מוכיחים כרבי מאיר.
אולי יש להוסיף: ההיסטוריה הוכיחה כרבי מאיר. היטלר ימ"ש ותלמידיו הסתכלו על כל יהודי כיהודי, גם אם הוא עובד עבודה זרה. מנגלה ימ"ש לא הבחין בין הכיפות והכובעים, ולא היה איכפת לו אם היהודי מחשיב עצמו כאתאיסט, או חילוני מובהק ומושבע. אם דם יהודי נוזל בעורקיו צריך להשמידו. וכל כך למה? בגלל שהרוע מרגיש קדושתו העצמית של יהודי, שאין לו אח ורע, והמדובר על כל יהודי בעולם יהיה מי שיהיה.
כך כותב הרמב"ם ביחס לכל יהודי, אפילו החילוני המושבע, שמסרב לציית לדיני התורה, עד כדי כך שבית הדין צריך לכפות אותו לתת גט לאשתו. על יהודי כזה כותב הרמב"ם: "רוֹצֶה הוּא לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת וּלְהִתְרַחַק מִן הָעֲבֵרוֹת; וְיִצְרוֹ הוּא שֶׁתְּקָפוֹ" (הלכות גירושין פרק ב), ולכן כשכופים אותו זה נחשב שהוא עושה לרצונו.
ולא עוד, אלא שחכמינו ז"ל קובעים במסכת סנהדרין (מד) על עכן שהיה אחד מפושעי ישראל הגדולים ביותר, ומפורט שם בגמרא שעבר את העברות החמורות ביותר ובכל זאת אומרת הגמרא 'אף על פי שחטא ישראל הוא'. וגם עליו נאמר ברמב"ם ש"רוֹצֶה הוּא לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת וּלְהִתְרַחַק מִן הָעֲבֵרוֹת; וְיִצְרוֹ הוּא שֶׁתְּקָפוֹ".
ד.
יש מכתב נפלא של הרמב"ם הידוע בשם 'אגרת השמד' שבו כותב: "תדע שצריך האדם לידע עיקר מעיקרי הדת, והוא, שירבעם בן נבט והדומים לו, נפרעים ממנו על עשיית העגלים ועל ביטול ערובי תבשילין והדומה לו... צריך האדם לידע שכל עבירה שיעשה נפרעים ממנה עליה, וכל מצוה שיעשה מקבל עליה שכר".
"למה זה 'עיקר מעיקרי הדת'?
שמענו מכ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש (שיחת ו' תשרי תשל"ה), לכאורה אנו עשויים לחשוב האם איכפת להקב"ה שחוטא ומחטיא את הרבים כירבעם בן נבט מבשל קוגל ביום טוב שחל בערב שבת בלי לעשות עירוב תבשילין?! זה נשמע כמו צחוק, כמו לומר שפושע שעובר על כל התורה כולה ייענש על זה שלא נטל מים אחרונים, או לא הניח תפילין של רבינו תם. זו הבעיה שלו? לכאורה, ירבעם בן נבט כבר נפרד לגמרי מאלקי ישראל, והוא כמו גוי גמור. שיבשל כמה שרוצה ביום טוב שחל להיות בערב שבת! מה איכפת לי? הוא כבר התנתק עצמו!
אומר לנו הרמב"ם לא ולא!! "וואו אפגעשניטן, ווען אפגעשניטען?!" (כך כמדומני היה הלשון של הרבי זצוק"ל ובתרגום: - מי התנתק? מתי התנתק?). אתה לא מבין מה זה יהודי. יהודי אף פעם לא נפרד לגמרי. יהודי לא יכול להתנתק מאלקים חיים. נשמתו היא "חלק אלוק ממעל ממש", ואם כן גם כשהוא מבשל ביום טוב קוגל ללא עירוב תבשילין, הרי זה נוגע להקב"ה בכבודו ובעצמו! גם הבישול של ירבעם בן נבט ללא עירוב תבשילין יש בכחו לפגום בקדושת יום טוב!
הדברים נוראים. כל זה ממחיש לנו עד כמה הקב"ה מאמין בכל אחד מאתנו, עד כמה קדושתו של כל יהודי נוגעת בבבת עינו של הקב"ה. וגם כשמדובר באנשים שאינם שומרי מצוות, החילוניות היא רק משהו חיצוני, אך העצמיות שלהם נשארת קדושה. חילוני הוא מלשון חול, אבל בורא העולם כבר קבע בעת מעמד הר סיני שכל יהודי הוא חלק מ"גוי קדוש". הקדושה היא לא דבר נוסף על יהודי, היא היא עצמיותה של יהודי. וגם אם הוא רוצה, הוא לא יכול להתנער מכך. "בין כך ובין כך אתם קרויים בנים".
ה.
אם אנו מסתכלים על היהדות, על הציבור החרדי כמו על איזה שבט מגזרי באפריקה, שיש לו תרבות מיוחדת, ברור שיש שני מחנות נפרדים שנמצאים קצה מול קצה – דיזנגוף מול מאה שערים, ישיבת מיר מול האוניברסיטה העברית, רמת בית שמש לעומת חיפה.
אבל יסוד היהדות הוא ש'תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב'. קדושתה של התורה נצחית היא ושייכת לכל יהודי באשר הוא שם, והקב"ה במעמד הר סיני קבע שכל יהודי, יהיה מי שיהיה, הוא חלק בלתי נפרד מ'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.
ברגע שמתבוננים בנקודה זו, ההשקפה שלנו שונה לגמרי. אין כאן שני צדדים. יש כאן קרב בתוך כל יהודי עצמו בין צד החיצוני וצד הפנימי.
על כולנו בתקופה זו להשתחרר מכבלי האגו ומאזיקי הגאווה. להיות עבדי השם באמת. הקשר בינינו יותר עמוק מכל דברים אחרים, ודוקא בעידן זה צריך כל יהודי דתי להיות בצד המקרב, והאחריות הגדולה היא על הציבור הדתי שמכיר את התורה. זה הזמן להרבות בקירוב. לראות יהודי אחר כפי מה שהוא בפנימיותו, ולחבק אותו.
לא רק שקירוב של יהודים כאלו לא ירחיק את הבנים והבנות שלנו, אלא אדרבה, הוא יכול להגביר ויעצים את היהדות שלנו. ברגע שהילדים שלנו יראו שאנחנו מתחברים באהבה עם יהודים שאינם דתיים, הם יבינו את המהות האמיתית של העם שלנו. שצבע הכיפה או חסרונה, לא משנים את העצם, כי היהדות חקוקה בעצם מהותנו ולא בשום פריט חיצוני.
יש סיפור נפלא על האדמו"ר החמישי לבית חב"ד, הרה"ק רבי שלום בער זי"ע שהיה לו חסיד גדול, סוחר יהלומים, שהגיע פעם אל רבו וראה שהוא מקרב איזה יהודי פשוט שלא היה נראה שייך כל כך לתורה. הוא תמה על הנהגה זו. לפני נסיעתו, נתן לרבי איזה יהלום יקר שישתמש בו לצדקה, כשהוא אומר שיהלום זה מיוחד במינו. הרבי אמר לו "אני מסתכל על היהלום ולא רואה בו איזה דבר מיוחד..."
"מען דארף זיין א מבין" (על יהלום צריך להיות מבין) אמר הסוחר.
חייך הרבי ואמר: "אכן! וגם על נשמה צריך להיות מבין...".
קטגוריות
פרשת ראה
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אוגוסט 16, 2023
- |
- כ״ט אב תשפ״ג
- |
- 181 צפיות
הגיע הזמן לשנות כיוון
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אוגוסט 16, 2023
א.
אולי באמת הגיע הזמן לשנות כיוון.
מקובל במחננו, שיש כמה וכמה ארגונים ותנועות בארץ שעוסקים בקירוב יהודים ליהדות. כולם משבחים את מפעליהם הברוכים, ויודעים שכתוצאה מהפעילות האלה התקרבו במשך השנים מאות אלפי יהודים ומשפחות לתורה ומצוותיה.
אבל האירועים האחרונים מוכיחים בעליל שבעת הזו אנו זקוקים להרבה יותר מזה.
הרי כל השנאה, ההסתה, הפאניקה, נובעות מפחד מתורת ישראל, דת ישראל, מיהודים חרדים לדבר ה', משנאה עצמית, מתסביך עצמי וכו' וכו'. אם אפשר להכניס ולהחדיר בקרב עם ישראל, לכל גווניו, קצת יראת שמים, אהבת העם, אהבת הארץ, אהבת התורה, אהבת ישראל - הכל משתנה. וגם אם יש חילוקי דעות, וכמובן שיהיו חילוקי דעות, לא צריך להגיע לשנאה והסתה.
איך זה יקרה? לעניות דעתי, צו השעה על כל יהודי שומר תורה ומצווה להתחיל להתעסק בעבודה גדולה זו של קירוב הלבבות לאביהם שבשמים. "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל". אף אחד לא יכול לשער את התוצאות העצומות של עבודה גדולה זו, בטווח הזמן הקצר, ועוד יותר בטווח הזמן הארוך.
עלינו להכניס רוח חדש בתוך כל אחינו בני ישראל שומרי תורה ומצוות, מנער ועד זקן, טף ונשים, להתחיל להתעסק בהפצת היהדות על כל סוגיה. בהכנסת אורחים, בשיעורי תורה, בבניית גשרים בכל דרך אפשרית, הפצת מודעות יהודית, הפצת המצוות, הגברת החינון התורני בדרכי שלום וכו' וכו', ובעיקר ביסוד כל התורה כולה - אהבת ואחדות ישראל.
נוכחנו שכל מי שעסקו ומתעסקים בקירוב הלבבות לאבינו שבשמים, מתוך אהבה פנימית, אכפתיות עמוקה, ובדרכי נועם ושלום, ראו הצלחה מדהימה ומסחררת. לא שמעתי על יהודי אחד שהתקרב לתורה על ידי צעקות בוז, קללות וכתבות חריפות בעיתונות החרדית על שונאי השם. כן ראיתי ושמעתי על שני מיליון יהודים ברחבי הגלובוס שהתקרבו יותר ליהדות באמצעות הפצת היהדות והרבצת התורה מתוך אהבת ישראל בוערת.
יש כאלה שמרגישים יותר טוב אם הם מקללים את השמאלנים ואת החילוניים. אבל האמת היא הפכית: אם איכפת לי באמת מתורה ויראת שמים, ואני יודע שמקללות ומשנאה לא מקרבים אף אחד, הרי ברור שהגישה הראויה היא לפתוח את הלב ולהזמין את כל יהודי לחוות את התורה שהוא בעצמו קיבל במעמד הר סיני, "מורשה קהלת יעקב". על ידי כך, נבטל את הפחד ואת ההתנגדות של כל כך הרבה תינוקות שנשבו שפשוט חושבים שהיהדות רוצה ח"ו להחריב את עולמם.
זה מתחיל באמירת שלום, בהזמנת אורחים לשולחן שבת וחג, בשיחה חמה בעת הליכה ברחוב או בטיול, בקפה או באוטובוס. זה נמשך בשיחות גלויות לב, בשיעורים, ושימוש בכל האופנים המצויים, להגיע ללב כל יהודי. הרי ההזדמנויות הן ממש בלי סוף: תן ליהודי שאינו שומר תורה ומצוה לע"ע חלה לשבת. שלח לו שיעור או מסר שאולי יפתחו לו את המוח ואת הנשמה. תקיים שיעור במשרד פעם בשבוע, עם סושי.
אל תשאירו את העבודה לחסידי חב"ד האמונים על דברי רבם שהשליחות של דורנו היא לקרב כל יהודי ויהודי לאביו שבשמים מתוך אהבה ואכפתיות, לחסידי ברסלב, לעסקני לב לאחים, ערכים, אש התורה, אור שמח, וארגונים שונים בקרב כלל החוגים המתעסקים בעבודה קדושה זו בלב ונפש - ברוכים יהיו כולם מאת אדון הברכות. חובת השעה היא על כל אחד מאיתנו.
אולי כל המריבות האומללות בתקופה האחרונה הן בעצם הזמנה לכולנו להתעורר ולהבין שהגיע הזמן של "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה". אבינו שבשמים מתחנן ומתבקש להוציא את השכינה, את עם ישראל, ואת העולם כולו מהלילה הארוך של הגלות. ובכן, דופק על הדלת ומתחנן שנצא מהמיטה, ונפתח את הדלת ואת הלבבות, לגלות את האמת ש"אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר", שלב כל ישראל ער לדבר השם.
ב.
יש הטוענים שזה לא נכון. מדובר כאן על יהודים משנאי ה' שאין להם תקוה. ועלינו רק להתפרד מהם כליל, ולבנות חומה סגורה ומסוגרת, לא להסתכל עליהם ושהם לא יסתכלו עלינו.
אבל הגישה הזו נובעת מהעדר הבנה מהו יהודי.
יש מחלוקת נפלאה במסכת קידושין (לו, א): בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם, בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים – אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים, אֵין אַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים – אֵין אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים.
רבי מאיר מביא ארבעה פסוקים מהתנ"ך לבסס את שיטתו: שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ד, כב): ״בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה״, וְאוֹמֵר (דברים לב, כ): ״בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם״, וְאוֹמֵר (ישעיהו א, ד): ״זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים״, וְאוֹמֵר (הושע ב, א): ״וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵ-ל חָי״.
שואלת הגמרא, למה צריך ארבעה פסוקים? "מאי ואומר", והגמרא מסבירה שכל פסוק בונה עוד נדבך – אני אולי יכול להבין שבן נבער מדעת, סכל, הוא עדיין בן. אבל בן שבגד באביו ואמו, וכבר אבדנו אמון בו? האם גם הוא בן? ואפילו אם כן, מה עם בן שבעט באבא ואימא והלך לשונא, הלך לעבוד עבודה זרה? גם הוא בן? ואפילו אם תאמר שכן, אבל האם נגיד שבן כזה הוא בן חמוד ונחמד, או הוא בן מושחת ומשוקץ?
זהו החידוש של רבי מאיר, שגם יהודים כאלה נקראים "בני א-ל חי"!
הכיצד? מסביר המהר"ל בספרו נצח ישראל (פי"א), "ההפרש אשר יש בין ישראל לאומות. כי השם יתברך בחר בישראל בעצם, ולא בשביל מעשיהם הטובים. שלא לומר דוקא כאשר הם עושים רצונו של השם יתברך, אז בחר בהם, ולא כאשר אין עושים רצונו של השם יתברך, ולפיכך כתיב 'והייתי לכם לאלוקים' קודם, ואחר כך 'והמה יהיו לי לעם'. כלומר מה שהשם יתברך בחר בישראל הוא קודם, ואף כי ישראל אינם מקבלים אלקותו".
ולכן, אומרת הגמרא שהם נקראים בנים מעולים וטובים. בלשון המהר"ל: "לכך נקראו ישראל בני מעלי. כי מצד שנבראו מן העלה הם בתכלית הטוב, ואם הלכו אחר יצרם, אין זה מצד עצמם, רק הוא דבר מקרה... מכל מקום כיון שהם טובים מצד עצמם, שכך נבראו מן השם יתברך בשלמות, בשביל זה נקראו בני מעלי. ותחלת בריאתם היה בטוב ובשלמות, רק כי אחר כך מצד עצמם נעשו רעים. ואל דבר זה יש סלוק והסרה מן החטא, כי ישובו מדרכם".
כלומר, כל הבגידה והעבודה זרה הם דברים חיצוניים, שנדבקו אל הנשמה. אבל המהות האמיתית של יהודי היא שהוא "חלק אלוק ממעל ממש", יהודי הוא ממש אלקות, ולכן אפשר לכנות כל יהודי בתור - הבן הכי טוב בעולם. כי מצד עצמיותם הם מאוחדים ממש עם הקב"ה בכבודו ובעצמו.
לפיכך מסביר המהר"ל דבר נפלא, מדוע אין בתורה את תולדות אברהם אבינו שיסבירו לנו מדוע בחר בו ה', כמו שהתורה עושה בנח, משה רבינו, שמואל הנביא וכדומה: "לכך לא כתב גם כן קודם בחירת אברהם מעשיו הטובים, שלא תאמר כי הוא יתברך בחר באברהם ובזרעו אחריו בשביל מעשיהם, ואז היה לך לומר כאשר אין מעשיהם טובים ימאס בהם, שדבר זה אינו, רק כי הבחירה בהם מצד עצמם".
ג.
מישהו שלח שאלה להרשב"א אם משומד מטמא באוהל, שכן להלכה הגויים אינם מטמאים בטומאת אוהל, ומשיב הרשב"א (שו"ת חלק א קצד), שלמרות שבכלל בש"ס הלכה כרבי יהודה לגבי רבי מאיר, הנה כאן הלכה כרבי מאיר, כיון שהפסוקים מוכיחים כרבי מאיר.
אולי יש להוסיף: ההיסטוריה הוכיחה כרבי מאיר. היטלר ימ"ש ותלמידיו הסתכלו על כל יהודי כיהודי, גם אם הוא עובד עבודה זרה. מנגלה ימ"ש לא הבחין בין הכיפות והכובעים, ולא היה איכפת לו אם היהודי מחשיב עצמו כאתאיסט, או חילוני מובהק ומושבע. אם דם יהודי נוזל בעורקיו צריך להשמידו. וכל כך למה? בגלל שהרוע מרגיש קדושתו העצמית של יהודי, שאין לו אח ורע, והמדובר על כל יהודי בעולם יהיה מי שיהיה.
כך כותב הרמב"ם ביחס לכל יהודי, אפילו החילוני המושבע, שמסרב לציית לדיני התורה, עד כדי כך שבית הדין צריך לכפות אותו לתת גט לאשתו. על יהודי כזה כותב הרמב"ם: "רוֹצֶה הוּא לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת וּלְהִתְרַחַק מִן הָעֲבֵרוֹת; וְיִצְרוֹ הוּא שֶׁתְּקָפוֹ" (הלכות גירושין פרק ב), ולכן כשכופים אותו זה נחשב שהוא עושה לרצונו.
ולא עוד, אלא שחכמינו ז"ל קובעים במסכת סנהדרין (מד) על עכן שהיה אחד מפושעי ישראל הגדולים ביותר, ומפורט שם בגמרא שעבר את העברות החמורות ביותר ובכל זאת אומרת הגמרא 'אף על פי שחטא ישראל הוא'. וגם עליו נאמר ברמב"ם ש"רוֹצֶה הוּא לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת וּלְהִתְרַחַק מִן הָעֲבֵרוֹת; וְיִצְרוֹ הוּא שֶׁתְּקָפוֹ".
ד.
יש מכתב נפלא של הרמב"ם הידוע בשם 'אגרת השמד' שבו כותב: "תדע שצריך האדם לידע עיקר מעיקרי הדת, והוא, שירבעם בן נבט והדומים לו, נפרעים ממנו על עשיית העגלים ועל ביטול ערובי תבשילין והדומה לו... צריך האדם לידע שכל עבירה שיעשה נפרעים ממנה עליה, וכל מצוה שיעשה מקבל עליה שכר".
"למה זה 'עיקר מעיקרי הדת'?
שמענו מכ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש (שיחת ו' תשרי תשל"ה), לכאורה אנו עשויים לחשוב האם איכפת להקב"ה שחוטא ומחטיא את הרבים כירבעם בן נבט מבשל קוגל ביום טוב שחל בערב שבת בלי לעשות עירוב תבשילין?! זה נשמע כמו צחוק, כמו לומר שפושע שעובר על כל התורה כולה ייענש על זה שלא נטל מים אחרונים, או לא הניח תפילין של רבינו תם. זו הבעיה שלו? לכאורה, ירבעם בן נבט כבר נפרד לגמרי מאלקי ישראל, והוא כמו גוי גמור. שיבשל כמה שרוצה ביום טוב שחל להיות בערב שבת! מה איכפת לי? הוא כבר התנתק עצמו!
אומר לנו הרמב"ם לא ולא!! "וואו אפגעשניטן, ווען אפגעשניטען?!" (כך כמדומני היה הלשון של הרבי זצוק"ל ובתרגום: - מי התנתק? מתי התנתק?). אתה לא מבין מה זה יהודי. יהודי אף פעם לא נפרד לגמרי. יהודי לא יכול להתנתק מאלקים חיים. נשמתו היא "חלק אלוק ממעל ממש", ואם כן גם כשהוא מבשל ביום טוב קוגל ללא עירוב תבשילין, הרי זה נוגע להקב"ה בכבודו ובעצמו! גם הבישול של ירבעם בן נבט ללא עירוב תבשילין יש בכחו לפגום בקדושת יום טוב!
הדברים נוראים. כל זה ממחיש לנו עד כמה הקב"ה מאמין בכל אחד מאתנו, עד כמה קדושתו של כל יהודי נוגעת בבבת עינו של הקב"ה. וגם כשמדובר באנשים שאינם שומרי מצוות, החילוניות היא רק משהו חיצוני, אך העצמיות שלהם נשארת קדושה. חילוני הוא מלשון חול, אבל בורא העולם כבר קבע בעת מעמד הר סיני שכל יהודי הוא חלק מ"גוי קדוש". הקדושה היא לא דבר נוסף על יהודי, היא היא עצמיותה של יהודי. וגם אם הוא רוצה, הוא לא יכול להתנער מכך. "בין כך ובין כך אתם קרויים בנים".
ה.
אם אנו מסתכלים על היהדות, על הציבור החרדי כמו על איזה שבט מגזרי באפריקה, שיש לו תרבות מיוחדת, ברור שיש שני מחנות נפרדים שנמצאים קצה מול קצה – דיזנגוף מול מאה שערים, ישיבת מיר מול האוניברסיטה העברית, רמת בית שמש לעומת חיפה.
אבל יסוד היהדות הוא ש'תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב'. קדושתה של התורה נצחית היא ושייכת לכל יהודי באשר הוא שם, והקב"ה במעמד הר סיני קבע שכל יהודי, יהיה מי שיהיה, הוא חלק בלתי נפרד מ'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.
ברגע שמתבוננים בנקודה זו, ההשקפה שלנו שונה לגמרי. אין כאן שני צדדים. יש כאן קרב בתוך כל יהודי עצמו בין צד החיצוני וצד הפנימי.
על כולנו בתקופה זו להשתחרר מכבלי האגו ומאזיקי הגאווה. להיות עבדי השם באמת. הקשר בינינו יותר עמוק מכל דברים אחרים, ודוקא בעידן זה צריך כל יהודי דתי להיות בצד המקרב, והאחריות הגדולה היא על הציבור הדתי שמכיר את התורה. זה הזמן להרבות בקירוב. לראות יהודי אחר כפי מה שהוא בפנימיותו, ולחבק אותו.
לא רק שקירוב של יהודים כאלו לא ירחיק את הבנים והבנות שלנו, אלא אדרבה, הוא יכול להגביר ויעצים את היהדות שלנו. ברגע שהילדים שלנו יראו שאנחנו מתחברים באהבה עם יהודים שאינם דתיים, הם יבינו את המהות האמיתית של העם שלנו. שצבע הכיפה או חסרונה, לא משנים את העצם, כי היהדות חקוקה בעצם מהותנו ולא בשום פריט חיצוני.
יש סיפור נפלא על האדמו"ר החמישי לבית חב"ד, הרה"ק רבי שלום בער זי"ע שהיה לו חסיד גדול, סוחר יהלומים, שהגיע פעם אל רבו וראה שהוא מקרב איזה יהודי פשוט שלא היה נראה שייך כל כך לתורה. הוא תמה על הנהגה זו. לפני נסיעתו, נתן לרבי איזה יהלום יקר שישתמש בו לצדקה, כשהוא אומר שיהלום זה מיוחד במינו. הרבי אמר לו "אני מסתכל על היהלום ולא רואה בו איזה דבר מיוחד..."
"מען דארף זיין א מבין" (על יהלום צריך להיות מבין) אמר הסוחר.
חייך הרבי ואמר: "אכן! וגם על נשמה צריך להיות מבין...".
- תגובה
סיכום השיעור:
הגיע הזמן לשנות כיוון
שיעורים קשורים
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!