טעמו וראו (עיתון ״בקהילה״) - פרשת פנחס תשפ״ד

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

• יולי 30, 2024
• |
• כ״ד תמוז תשפ״ד
• |
• 231 צפיות

• הדפס
  

  ביצים שחורות וגבינה לבנה: סוד החוסן היהודי

  נפילה היא לא הכישלון, ההישארות בתחתית - כן

  הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

  • יולי 30, 2024

  א.

  זו ללא ספק, אחת מהסוגיות המרתקות בגמרא. התלמוד (בכורות דף ח) מספר על עימות מרתק שהתרחש בין חכמי אתונה לתנא הקדוש רבי יהושע בן חנניה.

  אתונה נודעה בעולם העתיק כמקום מושבה של החוכמה והפילוסופיה, וחכמיה ראו עצמם כהוגים העמוקים ביותר של אותה תקופה. בין חכמי ישראל, בלט רבי יהושע בין חנניה כזה שהיה מסוגל לייצג את תורת ישראל ועם היהודי בוויכוחים הנוקבים בין היהדות והאימפריות, הדתות והדעות של הזמן.

  כידוע, רבי יהושע בן חנניה היה מגדולי הדור, אם כי היה עני מרוד, וכדי להתפרנס הוא היה מוכר פחמים. חז"ל מספרים במסכת ערכין שהוא היה לוי אחד מן המשוררים עוד בבית המקדש השני והיה עד לחורבן הבית. בעשורים הבאים, בימי האימה לאחרי החורבן, שימש רבי יהושע כדובר הבולט של היהדות והעם היהודי.

  כשהקיסר הרומי דרש וויכוח בין היהודים וחכמי אתונה, נבחר רבי יהושע לייצג את תורת ישראל. שישים חכמי אתונה התעמתו נגד רבי יהושע. הגמרא מתעדת את הדו-שיח והוויכוח בין חכמים אלו, שהתנהלו בצורה של חילופי חידות סתרים.

  בהשקפה ראשונה הכל נראה כשיח ילדים, לפי שהכל נאמרה בצורה של חידה ומשל. חכמי אתונה מטיחים אתגר בפני רבי יהושע, ורבי יהושע חוזר בכל פעם עם תשובה, בדרך כלל בצורת שאלת נגד.

  למשל, חכמי אתונה שאלו: אם אפרוח מת בעודו בביצה, בטרם בוקעת הביצה והיא נאטמת מכל עבר, מנין יוצאת נפשו? תגובת רבי יהושע: הנפש בורחת דרך אותו הפתח שבה נכנסה לביצה האטומה.

  או וויכוח שני: חכמי אתונה שאלו רבי יהושע, "איך שומרים על מלח שלא יתקלקל?" תגובתו: "מניחים את המלח בשליה של פרידה".

  אבל פרידה אינה יולדת! הם זועקים.

  "והאם מלח מתקלקל?" הוא השיב.

  כל אחת מהשיחות המוזרות הללו דורשות הסבר. מה מסתתר מאחורי השאלות והתשובות המוזרות? איזו חוכמה יש כאן?

   

  ב.

  הנה עוד וויכוח אחד, לא פחות אניגמטי.

  חכמי אתונה הראו לרבי יהושע שתי ביצים, ושאלו אותו: "איזו מהביצים הללו באה מתרנגולת לבנה ואיזה מתרנגולת שחורה?" בתגובה, הציג בפניהם רבי יהושע שתי חתיכות גבינה, ושאל: "איזו מהגבינות הללו נוצרו מחלב עז לבנה ואיזו מחלב עז שחורה?"

  תגובה זו השתיקה את האתונאים. הם הובסו.

  אבל למה? מה הם שאלו ואיך נענו? הם הגיעו עם ביצים, הוא הגיב עם גבינה. מה קורה פה? 

  כל פרשני התלמוד הסכימו שהדו שיח בין חכמי אתונה ורבי יהושע התקיים בצורה אלגורית. הם דנו בנושאים נשגבים של הרוח, משמעות החיים והמוות, תפקידו של ה' ביקום, גורל האדם, משמעות הקיום, הרלוונטיות של התורה והצוות, הייעוד של עם הנבחר, והבחירה בין טוב לרע. הם דיברו במונחים סמליים, בשפתם של חכמים ענקיים. הדיון הזה לא היה על ביצים וגבינות, או על מלח ופרידה.

  על וויכוח זה יש פירוש ארוך מהמהר"ל מפראג, מהגאון מווילנה, רבי נחמן מברסלב, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, ועוד. אבל במאמר זה רצוני לצטט פירוש נפלא של המהרש"א, בפירושו על הש"ס 'חידושי אגדות'. 

   

  ג.

  בחידושי אגדות מסביר המהרש"א את חילופי הדברים האניגמטיים הללו בצורה מרגשת ומקורית. את הוויכוח על הביצים והגבינה הוא רואה כוויכוח מרכזי מאד: היוונים העבירו, בצורה מתוחכמת למדי, את אחד הרעיונות המרכזיים בפילוסופיה היוונית. הם גם העמידו תחזית קשה. הם הזהירו מפני הכחדה קרובה של העם היהודי. ישראל עמדה להיעלם חלילה, והם יכולים להוכיח את זה.

  וכך כותב המהרש"א:

  "תרנגולת לכ"א יום... שהם כ"א יום מי"ז בתמוז עד ט' באב, והם רמזו לו ימים אלו בזוגיתא אוכמתא (תרנגולת שחורה), על שם הגלות. ולפי שיש עוד כ"א ימי סליחה ושמחה מי"ט ראשון של ר"ה עד כ"א תשרי שהוא הושענא רבה יום גמר החתימה כדאיתא במדרשות, והוא שרמז לו בזוגתא חיורתא (תרנגולת לבנה), גם כן על שם ליבון עונות.

  "וכך אמרו ליה: הרי תרי ביעי שהתולדה מב' זוגיתא הן כולן לבנים ואין ניכר איזה מהשחורה ואיזה מהלבנה, כן אין לכם היכר כי מקרה א' יקרה את כולן, שהפורעניות והטובות שווים בימים בשיעור אחד, זה כזה, כ"א יום הן, ואין כאן מקום תקוה לכם"! עד כאן לשון המהרש"א.

  ביאור דבריו הקדושים: משך זמן החיים של ביצה מאז שהיא יוצאת לאוויר העולם עד שהיא נבקעת ומוציאה אפרוח, הוא עשרים ואחד יום. במשך שלושה שבועות יושבת האם התרנגולת על הביצים שלה כדי לחמם אותן, עד שהאפרוחים בוקעים מהביצים. ולא נשאר דבר מלבד קליפה חיצונית. 'אורך החיים' של ביצה הוא אפוא שלושה שבועות (אלא אם כן הביצה נלקחת מהתרנגולת לאכילה).

  זו הייתה המטאפורה של שתי הביצים. שתי הביצים שהציגו חכמי אתונה בפני רבי יהושע ייצגו שתי תקופות של עשרים ואחד יום בלוח השנה היהודי.

  ראשית, ישנם כ"א הימים שבין י"ז תמוז ל-ט' אב, שלושת השבועות שבהם מתאבלים על חורבן בית המקדש וירושלים. תקופת הזמן הזו -- בה אנו נמצאים כעת -- מציינת את העצב והטרגדיה בלוח היהודי. היא מתחילה ביום שבו הובקעה העיר על ידי האויב, ומסתיים ביום שבו נשרף בית המקדש עד היסוד. 21 ימים אלו, ימים קודרים ושחורים, מיוצגים באופן מטפורי על ידי ביצה שהוטלה על ידי תרנגולת שחורה - תקופה של שלושה שבועות שהביאה קדרות, חושך ואפלה לעם היהודי.

  אבל יש עוד 'ביצה' בלוח השנה היהודי, עוד תקופה של שלושה שבועות בלוח היהודי: עשרים ואחד הימים הראשונים של השנה היהודית, שמתחילים בראש השנה ומגיעים לשיא בהושענא רבה. אלו ימים 'לבנים', חגיגיים ומטהרים. בראש השנה מתחדשת נפשנו ומתרעננת, ביום כיפור אנו מתנקים מחטאינו ומקבלים כפרה על כל חטא. בסוכות רוקדים וחוגגים, ובהושענא רבה, שבו נגמר הדין, שמחים עם תפלות ובטחון לשנת ברכה וטובה. תקופה זו של 21 יום היא כמו הביצה שהטילה תרנגולת לבנה וטהורה, זמן של טיהור, לובן, ניקוי וחיוביות. יש בה אנרגיה של התחדשות ושל שמחה. 

  אלו שתי הביצים, שיצאו מהתרנגולת הלבנה ומהתרנגולת השחורה. בדימוי זה הציגו חכמי יוון לרבי יהושע הצעה קודרת: אתה לא יכול להבחין בהבדל בין שתי הביצים. הביצה שהטילה התרנגולת השחורה זהה בדיוק לביצה שהטילה התרנגולת הלבנה. כך גם ימי החגיגה וההיטהרות שלך זהים לימי האבל והשחור שלך. 21 ימי השמחה שלך מנוטרלים על ידי 21 ימי האבל. החושך זהה לאור; הייאוש יש בו אותה עוצמה כמו תקווה; קדרות שווה לאושר. העולם הוא בעצם זירה אקראית, חסרת סיכוי וחסרת משמעות, שבה מזל וחוסר מזל חולקים סיכוי שווה לניצחון. הרוע חזק בדיוק כמו הטוב. זמני האור שלך אפילו לא מקבלים יום אחד נוסף על תקופת החשיכה שלך.

  יתר על כן. ניסוי הביצים הזה הוכיח שאין תקווה חלילה לישראל. בזמנים עברו, העם היהודי יכול היה לטעון ש"אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל הלשונות", ה' העניק להם שלושה שבועות בשנה להתרומם ולהיטהר. אבל עכשיו, לאחר חורבן בית המקדש, היחס המיוחד הזה נפל, שכן 21 ימים של כאב ועצב מבטלים כליל את 21 ימי החגיגה והשמחה. הביצה מהתרנגולת השחורה נראית זהה לביצה מהתרנגולת הלבנה. אהבת ה' ליהודים היא נחלת העבר. חושך ירד על ישראל. הרוממות והגאון היהודי הסתיימו. היעוד המיוחד, "והייתם לי עם סגולה", "אור לגויים נתתיך" - נגמר.

  זה היה האתגר שהציבו חכמי אתונה לפני רבי יהושע.

   

  ד. 

  אבל האתונאים טעו. ורבי יהושע הוכיח זאת.

  וכך ממשיך המהרש"א לבאר:

  "והשיב בדוגמא זה: עיזי אוכמתי (שתי שעירים, שחורה ולבנה) הן ב' שעירים שהביאו ישראל ביום הכיפורים, החיורתא (הלבנה) היא שהייתה לה', והאוכמתא (השחורה היא) שהייתה לעזאזל, והגבינה שהיא התולדה מהן שניהן לבנים, שגם השעיר לעזאזל היה מלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר ונשא השעיר וגו', וכמו שאמרו שהיו קושרין בההוא שעיר המשתלח חוט של זהורית וכיון שהגיע למדבר היה מלבין.

  "וכן הוא העניין בב' זוגיתא שהיו שניהם תולדותם לכ"א יום ותולדות שניהם היו ביצים לבנים, כי הנה שני שיעורים כ"א יום ג"כ תולדותיהן שווין בליבון, כי כמו שהכ"א יום שמראש השנה עד הושענא רבה תולדות ליבון עוון וכפרה עליהם, כן גם ימי כ"א יום פורעניות מי"ז בתמוז עד ט' באב היה תולדות ליבון עונות, כי הצרות וייסורים מכפרים כמ"ש הגלות מכפר".

  ביאור דבריו הקדושים:

  כתגובה לטענתם, הוציא רבי יהושע, שתי חתיכות גבינה, האחת מעז שחורה והשנייה מעז לבנה. גם ביניהן לא היה ניתן להבחין. בכך הוא לימד אותם משהו שאפילו החוכמה היוונית לא הצליחה להבין: המסר היהודי של תקווה הנולדת לאחרי טרגדיה; לידה מחדש לאחר חורבן. היוונים ראו ביצה יוצאת מתרנגולת שחורה, ורבי יהושע ראה גבינה לבנה ובהירה המתקבלת מעז שחורה. אפילו מהעז השחורה נולדה גבינה לבנה.

  היה כאן, אומר המהרש"א, רמז נפלא. ביום הקדוש, אחת בשנה, כהן הגדול בוחר בשני עזים, שני שעירים. "וְלָקַח, אֶת-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם; וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת--גּוֹרָל אֶחָד לַה', וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל". שעיר אחד נשחט בתוך בית המקדש, דמו הובל לתוך קודש הקודשים; השעיר השני נושא על עצמו כל עונות בני ישראל, ונשלח לעזאזל.

  שני השעירים הללו הם לכאורה הפכים. שעיר אחד הוא ביטוי לקשר העמוק בין ה' לעמו, דמו נכנס למקום הכי מקודש בעולם. השעיר השני, שנשלח למדבר, מייצגת את הצד האפל בעצמנו, העובדה שלבני אדם יש את היכולת לבגוד ביקיריהם, בנפשם, בהקב"ה, בעצמם, וצריכים להיפטר מהאנרגיה השלילית שנוצרה באמצעות בגידה ורוע. באופן מטפורי, עז אחת היא לבנה, והשנייה שחורה. עז אחת מייצגת את ה'לובן' שלנו, את יכולתנו להיכנס לקודש הקודשים; העז השנייה מגלמת את הצד האפל של האישיות שלנו, שיכול לקחת אותנו לתהום.

  ובכל זאת, גבינה לבנה נוצרת משתיהן, מהעז הלבנה אבל גם מעז השחורה.

  בעוד שעז לבנה ועז שחורה נראות שונות מאוד, הגבינה שהן מניבות לא ניתנת להפרדה. המקור עשוי להיות שונה, אך התוצר הסופי זהה. הצד האפל של חיינו, החטאים שאנו מבצעים, הטעויות שאנו עושים, הצד האפל של חיינו, ה'דאונרים' שאנו חווים, המטרה הסופית שלהם לאפשר לנו להגיע לעומק חדש ביחסינו עם הקב"ה שלא היינו יכולים ליצור בלי הטעויות הללו. אפילו עז שחורה מסוגלת לייצר גבינה לבנה טהורה. בלשון חז"ל, כתוצאה מתשובה מאהבה אפילו "זדונות נעשו לו כזכיות" (יומא פו, ב), גם הצדדים השחורים והאפלים בתוכנו נהפכים ללבנים וטהורים, "כשלג ילבינו".

  כאן חשף רבי יהושע את אחד הרעיונות הגדולים שנתנו ליהודים כוח במשך אלפי שנים. כשם שגבינת העיזים השחורות לבנה כמו הגבינה מעיזים הלבנות, ואי אפשר להבחין בין השניים, כך גם הכאב והסבל של עם היהודי בחורבן בית המקדש, בשלושת השבועות השחורים, לא היו ח"ו אקראיים וחסרי משמעות. לא מדובר בהדגמה שהרוע חזק כמו הטוב ושהשמש שקעה על עם השם. לא! מתחת לכאב יש פס של לובן; בליבת ה'חור השחור' יש אור אינסופי. אפילו העזים השחורות של החיים יוצרות גבינה לבנה; אפילו הקשיים שעומדים בפנינו הם שם כדי לעזור לנו להגיע לאן שאנחנו צריכים להיות.

  הסיבה שכ"א ימי אבל זהים לכ"א ימי שמחה היא לא בגלל שהרע והטוב שותפים בגורל בחיים, והכל תלוי במזל אקראי, אלא להיפך, כי באמונה היהודית גם כ"א ימי האבל בפנימיותם הם ימים של שמחה, תשובה, טובה, וברכה, אשר לכן לעתיד לבוא יהפכו כל ימי הצומות למועדים ולשמחה ולימים טובים.

   

  ה.

  מה שרבי יהושע לימד אותנו היא מה שהנשמה היהודית מבינה בעומק הווייתה, שיש שתי צורות של אור – אור שנראה כאור, ואור שנראה כחושך. הזמנים הטובים הם טובים. הזמנים הקשים נמצאים שם בשבילנו כדי לעשות אותם טובים. בעיות הן רק הזדמנויות המסובבות עם קוצים.

  הדבר נכון בחיינו הכלליים וגם בחיינו הפרטיים. האתגרים בחיים שיש לכל אחד ואחת מאתנו נועדו לא כדי ליצור קדרות בחיים, ח"ו, אלא כדי להגיע לגבינה לבנה. הגבינה הכי לבנה מגיעה לפעמים מהעז השחורה, והביצה הלבנה יוצאת מהתרנגולת השחורה מטילה.

  בבית הכנסת ניגש אלי יום אח' אברך מארץ ישראל שסבל המון ואומר לי: "אני שבר כלי".

  אמרתי לו: "אה , עכשיו אתה כלי"...

  כי רק שבר כלי יכול להיות כלי באמת לאור האינסופי שלמעלה מכלים...

  כמובן, אנחנו מעדיפים לא לעבור את הזמנים הקשים. אנחנו לא מחפשים סבל, גם אם הוא יחזק אותנו. נעדיף ללמוד את הלקחים ולקבל את ההשראה הדרושה לנו באמצעים נעימים ונוחים, לא דרך כאב. זה יהיה נפלא אם כל הביצים היו יכולות להיוולד מתרנגולות לבנות. אבל מציאות החיים היא שלכולנו יש את חלקנו באתגרים, קשיים וניסיונות. וכל עוד זה המצב, התגובה היהודית לאתגרי החיים היא להפוך אותם לקרש קפיצה לשינוי חיובי.

   

   

  בתקופה זו של השנה אנו מתמקדים ברעיון העוצמתי הזה. הרס הוא צעד לקראת בנייה מחדש, וכישלון הוא הזדמנות להתארגן מחדש ולהחזיר את כוחנו. כולנו עוברים תקופות שחורות, כולנו נופלים, אבל כמאמר החכם, "נפילה היא לא הכישלון, ההישארות בתחתית – כן". "התנערי מעפר קומי" - כיהודים אנו יודעים שעלינו לקום בחזרה, לנער את האבק ולהמשיך להטיל ביצים.

  שלושת השבועות מנקודת מבט יהודית, הם כמו החור השחור בפיזיקה המודרנית. חור שחור הוא אזור במרחב שבו שדה הכבידה כה רב עוצמה, ששום דבר, כולל האור, אינו יכול לחמוק מהמשיכה שלו. כלומר החור השחור הוא לא נעדר אור. אדרבה, הוא מלא באור אינסופי, אך כח המשיכה העצמותי אינו מאפשר לו לחמוק מהמשיכה שלו. תפקידנו הוא לחדור אל החור השחור ולחשוף את האור הפנימי שלו, אורו של משיח.

   

• תגובה