• ש

  שמואל -2 שנים לִפנֵי

  נדמה לי שאור החיים הקדוש אומר קצת שונה (מאחר שהזכרת אותו). הוא דווקא אומר שצנצנת מלאה דבש הזבובים לא יטפלו אליה.אולם ברגע שרוקנת את הדבש(שזה מקביל לשעת המיתה ש"הדבש" מתרוקן  והנשמה עוזבת את הגוף) אזי באים הזבוביםונדבקים לדפנות הפנימיות -להנות משאריות הדבש.

  בצעירותי ראיתי שכך מסבירים את הנטיה של יהודים במוצאי שבת לרוץ לקנות פיצה או ללכתלמסעדה .כי הנשמה היתירה של שבת -עוזבת את הכלי.ואז הזבובים (היצר הרע ) נדבק לצנצנתהריקה.זאת הסיבה שבמוצאי שבת קודש מומלץ לעשות סעודת מלווה מלכה.ואז הצנצנת אינה מרוקנתוזה תרופה טובה לזבובים.צנצנת מלאה אינה נטמאת ואין הזבובים נטפלים אליה.כך גם נדמהלי שמוסבר מדוע גוי אינו מטמא.אם אני זוכר נכון כך ראיתי באור החיים ואחר כך ראיתי באחד הספרים של הרב שארר- הלקח והליבוב.

  השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.

• י

  יצחק -2 שנים לִפנֵי

  אור החיים פרשת חוקת: "…ויתבאר הענין על פי מה שאמרו בפרק בתרא דנזיר (סא ב) ופסקו רמב"ם בפרק א' מהלכות טומאת מת שאין הכותי נעשה טמא מת, וזה לשונו שאם נגע במת או נשאו או האהיל עליו הרי הוא כמו שלא נגע הא למה זה דומה לבהמה שנגעה וכו' עד כאן. והנה ההבדל שבו הורמו עם בני ישראל משאר הגוים הוא באמצעות קבלת התורה שזולת זה הנה ככל הגוים בית ישראל, ומעתה טעמנו צוף דבש אמרי אל במה שאמר זאת חקת התורה פירוש חקה זו של הטומאה ותנאי טהרתה תסובב מהתורה, כי על ידי שקבלו התורה נעשו עם בני ישראל דבר שהרוחנים השפלים תאבים להדבק בהם להיותם חטיבה של קדושה עליונה בחייהם גם במותם, בחייהם שבנוגע במת או יאהילו עליו וכדומה תדבק בהם הטומאה שבמת ולא תחפוץ להפרד אם לא בכח גדול אשר חקק ה' במצוה האמורה בענין של פרה אדומה, ובמותם גם כן תתרבה הטומאה כאומרם ז"ל (ב"מ קיד ב) בפסוק אדם כי ימות וגו' ישראל מטמאים באהל ואין אומות מטמאין באהל…

  "כבר המשלתי במקום אחר ענין זה לב' כלים שהיו אצל בעל הבית אחת מלאה דבש ואחת מלאה זבל ופינה אותם והוציאם לחוץ מהחדר אותה שהיתה מלאה דבש מתקבצים לה כל הזבובים והרמשים ואותה שהיתה מלאה זבל הגם שיכנסו לה קצת מהרמשים לא ישוה לשל דבש, כמו כן אדם מישראל שמת להיותו מלא קדושה המתוקה והעריבה בצאת הנפש ונתרוקן הגוף יתקבצו הקליפות לאין קץ שהם כוחות הטומאה התאבים תמיד להדבק בקדושה ליהנות מהערב, ולזה יטמא באהל ואפילו אלף בתים מקורים ואחת פתוחה לחברתה הטומאה תמלא כל החלל המקורה, מה שאין כן אשר לא מזרע ישראל להיותו מושלל מהקדושה אין כל כך התקבצות הטומאה אלא חלק הממית הנדבק בגוף, ואשר יסובב הכל היא התורה".

  השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.

• Anonymous -2 שנים לִפנֵי

   שלום רב,
  יישר כוח על השיעורים המעשירים והמועברים בטוב טעם.
  האזנתי לשיעור המרתק לפרשת שמיני, ויש עניין שלא מובן לי כל כך(האמת שכבר שמעתי את השיעור הזה שלך בכ"ב שבט, וגם אז נתעוררה אצלי סתירה.... עתה משעלו שוב הדברים, החלטתי לפנות בנידון.)
  אמנם ידוע, שמשל איננו תואם באופן מוחלט לנמשל... יחד עם זאת, מכיוון שכאן מדובר במשהו מהותי, הייתי רוצה ליישב את הדברים לאשורם:
  לפי דבריך: "כשיש יותר פוטנציאל של קדושה.... יש יותר פוטנציאל לטומאה... כל מה שהכלי יותר חשוב... יש לו יותר פוטנציאל לקבל טומאה....כלי חרס הערך שלו בתוכיות שלו... לכן הטומאה רק כשמכניסים לתוכו.... כי זה כל הערך שלו..."
  אם כך, לפי הבנתי, כלי חרס שעשוי לקבלה הוא פוטנציאלי לדרגת קדושה גבוהה יותר, ולכן פוטנציאלי יותר לטומאה - חשוב יותר מסילון, שהמים לא נשארים בתוכו, אלא זורמים... ואינו מקבל טומאה, וגם דרגת קדושתו נמוכה יותר...
  לכן, לכאורה, גם אדם שעשוי לקבלה היה צריך להיות בדרגת קדושה גבוהה יותר, וחשוב יותר, מאדם שהוא בחינת "סילון"... (באופן זה הייתי אולי מבינה את ה"קבלה" במשמעות של נכונות לשמוע, לקבל דברי אחרים וכד'.... ברוחניות...)
  אשמח להבין דברי כבוד קדושת רבינו...
  ואשמח לדעת, אם השיחה הזו הועלתה על הכתב ויש נגישות אליה באיזה אופן.
  תודה רבה!

  השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.

  • הייג

    הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון -2 שנים לִפנֵי

    התירוץ על שאלתך: ודאי כל מה שיש בו יותר פוטנציאל לקדושה וטהרה, הרי כשחסרה הקדושה, יש בו יותר טומאה. דבר זה נתבאר באורך באור החיים פרשת שמיני, ובלקוטי שיחות חלק כז שיחה לפרשת שמיני על טומאת אוכלין, עיין שם. ולכן הדבר שיכול לקבל הכי יותר טומאה זה האדם, יותר מבהמה ובעל חי. 
    אולם במה דברים אמורים, כשהקדושה לא ממלאת את הדבר, שאז הטומאה יכולה להכנס שמה. כמו כשיש בנק עם המון כסף ואין שמה שומרים הנה כל הגנבים יכנסו דווקא שמה, הם לא ייכנסו לבית של עני קבצן. אבל כשהקדושה ממלאת את הדבר אז בודאי שאין שמה טומאה, ולכן דוקא אדם מת נעשה אבי אבות הטומאה, משא"כ אדם חי לא מעביר טומאה, כי הוא חי ולא מת. 
    כשהכלי חרס הוא סילון הרי אין לו "אגו" כביכול, שכל מציאותו הוא רק להעביר את המים, שעל ידו יזרמו לצד השני, וכן בבחינה רוחנית, כשהאדם יודע את האמת שכל מהותו היא שהוא צינור לאור האלקי, הוא הוא הסילון שעל ידו זורם האין סוף בעולמנו, הרי אינו שייך לטומאה, כי כל טומאה היא העדר הדביקות במקור החיים, אבל "סילון" תמיד דבוק, שהרי כל מהותו היא "אני נבראתי לשמש את קוני", ולכן אינו מקבל שום טומאה באמת, כי הוא סילון, והאור האלקי זורם ומתגלה על ידו תמיד. ולכן יהודי באמת אינו שייך לקבל טומאה, כי כל יהודי הוא כמו כלי חרס סילון שאינו עשוי לקבלה, ולכן אין שמה שום "ישות" שהטומאה יכולה להדבק בו, כי הטומאה נכנסת רק במקום שיש פוטנציאל לקדושה אבל בפועל אין שמה קדושה ולכן הטומאה מחליפה את הקדושה, אבל כשהקדושה זורמת בודאי שאין טומאה. 
    וכל הסיבה שיש טומאה אצלנו היא רק בגלל המודעות שלנו, שברמת המודעות אנחנו חושבים שאנחנו נפרדים ומנותקים חלילה, ושמה באמת תתכן טומאה. ועיין מאמר שיר המעלות ממעמקים לבעל התניא בלקוטי תורה דרושים לראש השנה, סעיף א.
    כיון שהאתר בעברית הוא די טרי וחדש אבקש ממך אם את יכולה לפרסם על זה למכיריך, ידידותיך, חברי הקהילה, וכמובן בני המשפחה. כי אני רוצה שזה יתפרסם יותר כי לעת עתה יש מבקרים מועטים. ותודה רבה ולבית למפרע. וגם תודה לבבית על הדברים המחזקים. ובברכה רבה להצלחה מופלגה בכל מכל כל בטוב הנראה והנגלה.

    השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.

• Anonymous -2 שנים לִפנֵי

  מדהים! יישר כוח!

  מעורר השראה! 

  השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.

פרשת שמיני

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

• מרץ 18, 2022
• |
• ט״ו אדר ב׳ תשפ״ב
• |
• 373 צפיות

שיעורים קשורים

• 

  40 דקות

  פרשת שמיני

  גם אתם מטאטאים את החולשות והבעיות?

  "אין לי כוחות לטפל בבעיות שלי"
• 

  1 שעה 2 דקות

  התורה שולטת בעולם: סוד ה"חגב" של רבי חיים קנייבסקי זצ"ל