אין ערך כספי בעולם שיכול להשתוות למצפון נקי
ה'איגרות משה' משלם על דקות המתנה; הרבי מליובאוויטש לא מתחמק מתשלום מיסים
- אפריל 4, 2025
- |
- ו׳ ניסן תשפ״ה
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
56 צפיות
המחאה על ההמתנה. מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל
אין ערך כספי בעולם שיכול להשתוות למצפון נקי
ה'איגרות משה' משלם על דקות המתנה; הרבי מליובאוויטש לא מתחמק מתשלום מיסים
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- אפריל 4, 2025
א.
סיפר לי הגאון רבי מאיר גולדווסר (מגיד שיעור בישיבת חב"ד פיטסבורג) מאורע שהתרחש אתו בעת שלמד בישיבת טלז-סטון הסמוכה לירושלים תובב"א.
בימים ההם הוא היה מצלצל מפעם לפעם לאחד מפוסקי וגאוני הדור, הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, בעל 'אגרות משה', כדי לשאול שאלות בהלכה. כידוע, היה רבי משה עונה לטלפונים בעצמו ועונה לכל שואל בחיבה ובענווה האופייניות אליו.
"בוקר אחד אני מצלצל לרבי משה", מספר רבי מאיר. "הוא מרים את הטלפון ואומר באנגלית 'הלו', כאשר באותו רגע הבנתי שהערתי אותו משנתו. לא זכרתי שהשעון בישראל הוא שבע שעות מאוחר יותר, ובוקר בירושלים הוא אמצע הלילה בניו יורק, מקום מגוריו של רבי משה.
התחרטתי בו במקום וחרה לי מאוד על טעותי להעיר את הגאון משנתו. הבעתי התנצלות ומיד רציתי לטרוק את הטלפון. אך רבי משה סירב, ואמר לי שהוא רוצה לדבר איתי, רק שהוא זקוק לכמה דקות.
הבנתי שהוא רוצה ליטול ידיים ולברך ברכות השחר, ואכן, לאחר כמה דקות הרים שוב את השפופרת ושאל אותי מה מבוקשי.
סיפרתי לו על שאלתי ההלכתית, והוא השיב לי עליה. אחר כך ביקש ממני את הכתובת שלי בירושלים. חשבתי לתומי שמן הסתם ירצה לשלוח לי העתק מהשאלה והתשובה שלו כדי שיהיה שמור באמתחתי.
מה הופתעתי לאחר כמה שבועות כשהגיע מכתב מרבי משה פיינשטיין. פתחתי את המעטפה ומצאתי בה המחאה מרבי משה ובה סכום עלות השיחה מארץ ישראל לניו יורק בתוספת ההמתנה שכאמור ארכה כמה דקות עד שרבי משה הגיע לשוחח עימי. רבי משה כתב שמאחר שנאלצתי להמתין עבורו על הטלפון כמה דקות, בירר את הסכום ושלח אותו אליי.
ב.
את הסיפור הבא שמעתי מהרה"ח ר' חיים יהודה קרינסקי לאוי"ט, אחד ממזכיריו של מרן כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע.
"הרבי פעם שלח אותי לחנות לקנות שני דברים עבורו. הלכתי לחנות, קניתי את הדברים והבאתי אותם לרבי. כשראה את הדברים שאלני אם שילמתי מיסים על הקנייה. אמרתי לו שקניתי אותם מטעם המשרד שפטור מלשלם מיסי קניות ולכן לא היה עליי לשלם את המיסים.
אך הרבי נענה אמר: "הדבר הראשון אכן קניתי עבור המשרד. אבל הדבר השני הוא עניין פרטי עבור הבית שלי. נא לחזור לחנות ולשלם עבורו את המיסים".
ג.
גדולי עולם תמיד הבינו ולימדו אותנו שאמונה, יראת שמים, והנהגה על פי שולחן ערוך, מתחילות עם הצורה בה אנו מתייחסים לכסף של מישהו אחר. קשה לתאר את מנוחת הנפש של אלה מאתנו שחיים עם ישרות אותנטית, עשרים וארבע שעות ביממה, עם כל אחד ואחת, ללא הבדל של זמן ומקום.
לפעמים אפשר לחשוב שעל ידי דרכים עקומות ו'שטיקים' נרוויח עוד כמה פרוטות. אולי אכן כך נראה בפועל. אבל במציאות מלבד שלעבור על השולחן ערוך לא כדאי לא בזה ולא בבא, גם מבחינה נפשית ורגשית, אין בחיים ערך כמו מצפון נקי, טהור וישר.
ד.
יש רעיון נפלא אותו כותב הב"ח ('בית חדש'), בפירושו על הטור (יורה דעה סימן קנז).
הב"ח, רבינו הגאון רבי יואל סירקיש (נולד שכ"א, נפטר כ' באדר ת'), חיבר את ספרו 'בית חדש' (ב"ח) על ארבעה טורים, ונחשב לאחד מחשובי האחרונים. חתנו היה הט"ז, רבינו הגאון רבי דוד סגל, מגדולי נושאי הכלים של השולחן ערוך. הוא שימש רב בפוזנה (כיום פוזנן בפולין) ובערים נוספות, ביניהן לובמלא, מז'יבוז' ובעלזא. בשנת שע"ה התמנה לאב בית דין וראש מתיבתא בבריסק ובשנת שע"ט עבר לתפקיד דומה בקרקוב וסביבותיה, שם כיהן עד הסתלקותו.
ובכן, רבי יעקב בעל הטורים (בן הרא"ש) פוסק ביורה דעה (סימן קנז): "גבאי צדקה הכשרים, אין מדקדקין אחריהם. ומכל מקום כדי שיהיו נקיים מהשם ומישראל, טוב להם שיתנו חשבון".
להלכה הראשונה יש מקור מפורש בגמרא בבא בתרא, שגבאי הצדקה הנאמנים ומוחזקים ככשרים לא צריך לבדוק אחריהם ואפשר לסמוך עליהם שלא לקחו כסף לעצמם ולא השתמשו בכסף בצורה בלתי ראויה. אבל להלכה השנייה לא נמצא מקור. איפה כתוב ש"טוב להם שיתנו חשבון"? מאין מצא הטור הלכה זו?
מרן המחבר, בעל הבית יוסף בפירושו על הטור, כתב על זה: "פשוט הוא". כלומר, אכן לא מצא הטור מקור לכך, אלא שבעיניו זוהי הלכה פשוטה.
אולם הב"ח מצא מקור מפתיע להלכה זו:
"ומה שכתב 'ומכל מקום כדי שיהיו נקיים מהשם וכו'', זה לא נמצא בפוסקים, אולי למדו ממשה רבינו ע"ה שנתן חשבון בנדבת המשכן כי מי כמוהו נאמן ביתו ונתן חשבון כדי שיהא נקי מהשם ומישראל".
"אלה פקודי המשכן". אבל למה נזקק משה לתת חשבון? הקב"ה מעיד עליו "בכל ביתי נאמן הוא", מדוע, אם כן, היה כל כך חשוב למשה לעשות חשבון? ואפילו אם היו כמה ליצנים שחשדוהו, מדוע הסתכל עליהם, ולא הסתפק בחותם האמת של הקב"ה, 'בכל ביתי נאמן הוא'?
מכאן מוכיח הב"ח שאפילו גבאי צדקה קדוש ואיש אלוקי - טוב שייתן חשבון מפורט מכסף, זהב ונחושת, כדי להיות נקי מהשם ומישראל.
ואנן מה נענה אבתריה!...
ה.
הט"ז, חתנו של הב"ח, מספר סיפור בדרשותיו לפרשת פקודי את הסיפור הבא:
בשנת שע"ה יצא הט"ז, מעירו, בדרכו אל העיר בריסק, שם כיהן בזמן ההוא חותנו הגאון הגדול רבי יואל סירקיש זצ"ל, בעל הב"ח. הוא הגיע לשם ביום חמישי, והתכוון לשבות בבית חותנו. בערב שבת, בחצות היום, ביקש מחמותו שתשמור עבורו צרור דפים שהיו עמו, וכן ארנק ובו שישים אדומים זהב.
הב"ח חיבב מאוד את חתנו הט"ז, ובכל פגישה עמו לא נמנע מלהראות לו את חביבותו כלפיו. הם נהגו תמיד להשתעשע בדברי תורה, באהבה ובחיבה הדדית.
אך לא כך היה באותה שבת. פני הב"ח לא האירו כלל לחתנו הט"ז. הט"ז הבין שיש דברים בגו. במוצאי שבת, אזר אומץ ופנה אל חותנו ושאל אותו: "מה פשעי ומה חטאתי? מדוע אין פני הרב אלי כתמול שלשום?"
"נודע לי" – ענה לו הב"ח – "כי ברשותך נמצאים שישים אדומים זהב! מאין לך כסף רב כל כך? אתה רב בעיר קטנה, אוסטראה, ומאין לך סכום ענקי כזה? לא נראה לי שזה ממון כשר!"
נרגש מתשובתו אמר לו הט"ז: "חלילה לי מעשות כדבר הזה, כיוון שיצאתי מביתי ללכת לקראקא לצורך רפואת עיניי, אספו לי ידידיי ומשפחתי סכום זה להוצאות הדרך ושכר הרופאים".
כששמע זאת הב"ח נחה דעתו, והשלום והאהבה שבו לשרור ביניהם.
- תגובה
סיכום השיעור:
א.
סיפר לי הגאון רבי מאיר גולדווסר (מגיד שיעור בישיבת חב"ד פיטסבורג) מאורע שהתרחש אתו בעת שלמד בישיבת טלז-סטון הסמוכה לירושלים תובב"א.
בימים ההם הוא היה מצלצל מפעם לפעם לאחד מפוסקי וגאוני הדור, הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, בעל 'אגרות משה', כדי לשאול שאלות בהלכה. כידוע, היה רבי משה עונה לטלפונים בעצמו ועונה לכל שואל בחיבה ובענווה האופייניות אליו.
"בוקר אחד אני מצלצל לרבי משה", מספר רבי מאיר. "הוא מרים את הטלפון ואומר באנגלית 'הלו', כאשר באותו רגע הבנתי שהערתי אותו משנתו. לא זכרתי שהשעון בישראל הוא שבע שעות מאוחר יותר, ובוקר בירושלים הוא אמצע הלילה בניו יורק, מקום מגוריו של רבי משה.
התחרטתי בו במקום וחרה לי מאוד על טעותי להעיר את הגאון משנתו. הבעתי התנצלות ומיד רציתי לטרוק את הטלפון. אך רבי משה סירב, ואמר לי שהוא רוצה לדבר איתי, רק שהוא זקוק לכמה דקות.
הבנתי שהוא רוצה ליטול ידיים ולברך ברכות השחר, ואכן, לאחר כמה דקות הרים שוב את השפופרת ושאל אותי מה מבוקשי.
סיפרתי לו על שאלתי ההלכתית, והוא השיב לי עליה. אחר כך ביקש ממני את הכתובת שלי בירושלים. חשבתי לתומי שמן הסתם ירצה לשלוח לי העתק מהשאלה והתשובה שלו כדי שיהיה שמור באמתחתי.
מה הופתעתי לאחר כמה שבועות כשהגיע מכתב מרבי משה פיינשטיין. פתחתי את המעטפה ומצאתי בה המחאה מרבי משה ובה סכום עלות השיחה מארץ ישראל לניו יורק בתוספת ההמתנה שכאמור ארכה כמה דקות עד שרבי משה הגיע לשוחח עימי. רבי משה כתב שמאחר שנאלצתי להמתין עבורו על הטלפון כמה דקות, בירר את הסכום ושלח אותו אליי.
ב.
את הסיפור הבא שמעתי מהרה"ח ר' חיים יהודה קרינסקי לאוי"ט, אחד ממזכיריו של מרן כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע.
"הרבי פעם שלח אותי לחנות לקנות שני דברים עבורו. הלכתי לחנות, קניתי את הדברים והבאתי אותם לרבי. כשראה את הדברים שאלני אם שילמתי מיסים על הקנייה. אמרתי לו שקניתי אותם מטעם המשרד שפטור מלשלם מיסי קניות ולכן לא היה עליי לשלם את המיסים.
אך הרבי נענה אמר: "הדבר הראשון אכן קניתי עבור המשרד. אבל הדבר השני הוא עניין פרטי עבור הבית שלי. נא לחזור לחנות ולשלם עבורו את המיסים".
ג.
גדולי עולם תמיד הבינו ולימדו אותנו שאמונה, יראת שמים, והנהגה על פי שולחן ערוך, מתחילות עם הצורה בה אנו מתייחסים לכסף של מישהו אחר. קשה לתאר את מנוחת הנפש של אלה מאתנו שחיים עם ישרות אותנטית, עשרים וארבע שעות ביממה, עם כל אחד ואחת, ללא הבדל של זמן ומקום.
לפעמים אפשר לחשוב שעל ידי דרכים עקומות ו'שטיקים' נרוויח עוד כמה פרוטות. אולי אכן כך נראה בפועל. אבל במציאות מלבד שלעבור על השולחן ערוך לא כדאי לא בזה ולא בבא, גם מבחינה נפשית ורגשית, אין בחיים ערך כמו מצפון נקי, טהור וישר.
ד.
יש רעיון נפלא אותו כותב הב"ח ('בית חדש'), בפירושו על הטור (יורה דעה סימן קנז).
הב"ח, רבינו הגאון רבי יואל סירקיש (נולד שכ"א, נפטר כ' באדר ת'), חיבר את ספרו 'בית חדש' (ב"ח) על ארבעה טורים, ונחשב לאחד מחשובי האחרונים. חתנו היה הט"ז, רבינו הגאון רבי דוד סגל, מגדולי נושאי הכלים של השולחן ערוך. הוא שימש רב בפוזנה (כיום פוזנן בפולין) ובערים נוספות, ביניהן לובמלא, מז'יבוז' ובעלזא. בשנת שע"ה התמנה לאב בית דין וראש מתיבתא בבריסק ובשנת שע"ט עבר לתפקיד דומה בקרקוב וסביבותיה, שם כיהן עד הסתלקותו.
ובכן, רבי יעקב בעל הטורים (בן הרא"ש) פוסק ביורה דעה (סימן קנז): "גבאי צדקה הכשרים, אין מדקדקין אחריהם. ומכל מקום כדי שיהיו נקיים מהשם ומישראל, טוב להם שיתנו חשבון".
להלכה הראשונה יש מקור מפורש בגמרא בבא בתרא, שגבאי הצדקה הנאמנים ומוחזקים ככשרים לא צריך לבדוק אחריהם ואפשר לסמוך עליהם שלא לקחו כסף לעצמם ולא השתמשו בכסף בצורה בלתי ראויה. אבל להלכה השנייה לא נמצא מקור. איפה כתוב ש"טוב להם שיתנו חשבון"? מאין מצא הטור הלכה זו?
מרן המחבר, בעל הבית יוסף בפירושו על הטור, כתב על זה: "פשוט הוא". כלומר, אכן לא מצא הטור מקור לכך, אלא שבעיניו זוהי הלכה פשוטה.
אולם הב"ח מצא מקור מפתיע להלכה זו:
"ומה שכתב 'ומכל מקום כדי שיהיו נקיים מהשם וכו'', זה לא נמצא בפוסקים, אולי למדו ממשה רבינו ע"ה שנתן חשבון בנדבת המשכן כי מי כמוהו נאמן ביתו ונתן חשבון כדי שיהא נקי מהשם ומישראל".
"אלה פקודי המשכן". אבל למה נזקק משה לתת חשבון? הקב"ה מעיד עליו "בכל ביתי נאמן הוא", מדוע, אם כן, היה כל כך חשוב למשה לעשות חשבון? ואפילו אם היו כמה ליצנים שחשדוהו, מדוע הסתכל עליהם, ולא הסתפק בחותם האמת של הקב"ה, 'בכל ביתי נאמן הוא'?
מכאן מוכיח הב"ח שאפילו גבאי צדקה קדוש ואיש אלוקי - טוב שייתן חשבון מפורט מכסף, זהב ונחושת, כדי להיות נקי מהשם ומישראל.
ואנן מה נענה אבתריה!...
ה.
הט"ז, חתנו של הב"ח, מספר סיפור בדרשותיו לפרשת פקודי את הסיפור הבא:
בשנת שע"ה יצא הט"ז, מעירו, בדרכו אל העיר בריסק, שם כיהן בזמן ההוא חותנו הגאון הגדול רבי יואל סירקיש זצ"ל, בעל הב"ח. הוא הגיע לשם ביום חמישי, והתכוון לשבות בבית חותנו. בערב שבת, בחצות היום, ביקש מחמותו שתשמור עבורו צרור דפים שהיו עמו, וכן ארנק ובו שישים אדומים זהב.
הב"ח חיבב מאוד את חתנו הט"ז, ובכל פגישה עמו לא נמנע מלהראות לו את חביבותו כלפיו. הם נהגו תמיד להשתעשע בדברי תורה, באהבה ובחיבה הדדית.
אך לא כך היה באותה שבת. פני הב"ח לא האירו כלל לחתנו הט"ז. הט"ז הבין שיש דברים בגו. במוצאי שבת, אזר אומץ ופנה אל חותנו ושאל אותו: "מה פשעי ומה חטאתי? מדוע אין פני הרב אלי כתמול שלשום?"
"נודע לי" – ענה לו הב"ח – "כי ברשותך נמצאים שישים אדומים זהב! מאין לך כסף רב כל כך? אתה רב בעיר קטנה, אוסטראה, ומאין לך סכום ענקי כזה? לא נראה לי שזה ממון כשר!"
נרגש מתשובתו אמר לו הט"ז: "חלילה לי מעשות כדבר הזה, כיוון שיצאתי מביתי ללכת לקראקא לצורך רפואת עיניי, אספו לי ידידיי ומשפחתי סכום זה להוצאות הדרך ושכר הרופאים".
כששמע זאת הב"ח נחה דעתו, והשלום והאהבה שבו לשרור ביניהם.
קטגוריות
עיתון ״בקהילה״ - פרשת פקודי תשפ״ה
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- אפריל 4, 2025
- |
- ו׳ ניסן תשפ״ה
- |
- 56 צפיות
אין ערך כספי בעולם שיכול להשתוות למצפון נקי
ה'איגרות משה' משלם על דקות המתנה; הרבי מליובאוויטש לא מתחמק מתשלום מיסים
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
- אפריל 4, 2025
א.
סיפר לי הגאון רבי מאיר גולדווסר (מגיד שיעור בישיבת חב"ד פיטסבורג) מאורע שהתרחש אתו בעת שלמד בישיבת טלז-סטון הסמוכה לירושלים תובב"א.
בימים ההם הוא היה מצלצל מפעם לפעם לאחד מפוסקי וגאוני הדור, הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, בעל 'אגרות משה', כדי לשאול שאלות בהלכה. כידוע, היה רבי משה עונה לטלפונים בעצמו ועונה לכל שואל בחיבה ובענווה האופייניות אליו.
"בוקר אחד אני מצלצל לרבי משה", מספר רבי מאיר. "הוא מרים את הטלפון ואומר באנגלית 'הלו', כאשר באותו רגע הבנתי שהערתי אותו משנתו. לא זכרתי שהשעון בישראל הוא שבע שעות מאוחר יותר, ובוקר בירושלים הוא אמצע הלילה בניו יורק, מקום מגוריו של רבי משה.
התחרטתי בו במקום וחרה לי מאוד על טעותי להעיר את הגאון משנתו. הבעתי התנצלות ומיד רציתי לטרוק את הטלפון. אך רבי משה סירב, ואמר לי שהוא רוצה לדבר איתי, רק שהוא זקוק לכמה דקות.
הבנתי שהוא רוצה ליטול ידיים ולברך ברכות השחר, ואכן, לאחר כמה דקות הרים שוב את השפופרת ושאל אותי מה מבוקשי.
סיפרתי לו על שאלתי ההלכתית, והוא השיב לי עליה. אחר כך ביקש ממני את הכתובת שלי בירושלים. חשבתי לתומי שמן הסתם ירצה לשלוח לי העתק מהשאלה והתשובה שלו כדי שיהיה שמור באמתחתי.
מה הופתעתי לאחר כמה שבועות כשהגיע מכתב מרבי משה פיינשטיין. פתחתי את המעטפה ומצאתי בה המחאה מרבי משה ובה סכום עלות השיחה מארץ ישראל לניו יורק בתוספת ההמתנה שכאמור ארכה כמה דקות עד שרבי משה הגיע לשוחח עימי. רבי משה כתב שמאחר שנאלצתי להמתין עבורו על הטלפון כמה דקות, בירר את הסכום ושלח אותו אליי.
ב.
את הסיפור הבא שמעתי מהרה"ח ר' חיים יהודה קרינסקי לאוי"ט, אחד ממזכיריו של מרן כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע.
"הרבי פעם שלח אותי לחנות לקנות שני דברים עבורו. הלכתי לחנות, קניתי את הדברים והבאתי אותם לרבי. כשראה את הדברים שאלני אם שילמתי מיסים על הקנייה. אמרתי לו שקניתי אותם מטעם המשרד שפטור מלשלם מיסי קניות ולכן לא היה עליי לשלם את המיסים.
אך הרבי נענה אמר: "הדבר הראשון אכן קניתי עבור המשרד. אבל הדבר השני הוא עניין פרטי עבור הבית שלי. נא לחזור לחנות ולשלם עבורו את המיסים".
ג.
גדולי עולם תמיד הבינו ולימדו אותנו שאמונה, יראת שמים, והנהגה על פי שולחן ערוך, מתחילות עם הצורה בה אנו מתייחסים לכסף של מישהו אחר. קשה לתאר את מנוחת הנפש של אלה מאתנו שחיים עם ישרות אותנטית, עשרים וארבע שעות ביממה, עם כל אחד ואחת, ללא הבדל של זמן ומקום.
לפעמים אפשר לחשוב שעל ידי דרכים עקומות ו'שטיקים' נרוויח עוד כמה פרוטות. אולי אכן כך נראה בפועל. אבל במציאות מלבד שלעבור על השולחן ערוך לא כדאי לא בזה ולא בבא, גם מבחינה נפשית ורגשית, אין בחיים ערך כמו מצפון נקי, טהור וישר.
ד.
יש רעיון נפלא אותו כותב הב"ח ('בית חדש'), בפירושו על הטור (יורה דעה סימן קנז).
הב"ח, רבינו הגאון רבי יואל סירקיש (נולד שכ"א, נפטר כ' באדר ת'), חיבר את ספרו 'בית חדש' (ב"ח) על ארבעה טורים, ונחשב לאחד מחשובי האחרונים. חתנו היה הט"ז, רבינו הגאון רבי דוד סגל, מגדולי נושאי הכלים של השולחן ערוך. הוא שימש רב בפוזנה (כיום פוזנן בפולין) ובערים נוספות, ביניהן לובמלא, מז'יבוז' ובעלזא. בשנת שע"ה התמנה לאב בית דין וראש מתיבתא בבריסק ובשנת שע"ט עבר לתפקיד דומה בקרקוב וסביבותיה, שם כיהן עד הסתלקותו.
ובכן, רבי יעקב בעל הטורים (בן הרא"ש) פוסק ביורה דעה (סימן קנז): "גבאי צדקה הכשרים, אין מדקדקין אחריהם. ומכל מקום כדי שיהיו נקיים מהשם ומישראל, טוב להם שיתנו חשבון".
להלכה הראשונה יש מקור מפורש בגמרא בבא בתרא, שגבאי הצדקה הנאמנים ומוחזקים ככשרים לא צריך לבדוק אחריהם ואפשר לסמוך עליהם שלא לקחו כסף לעצמם ולא השתמשו בכסף בצורה בלתי ראויה. אבל להלכה השנייה לא נמצא מקור. איפה כתוב ש"טוב להם שיתנו חשבון"? מאין מצא הטור הלכה זו?
מרן המחבר, בעל הבית יוסף בפירושו על הטור, כתב על זה: "פשוט הוא". כלומר, אכן לא מצא הטור מקור לכך, אלא שבעיניו זוהי הלכה פשוטה.
אולם הב"ח מצא מקור מפתיע להלכה זו:
"ומה שכתב 'ומכל מקום כדי שיהיו נקיים מהשם וכו'', זה לא נמצא בפוסקים, אולי למדו ממשה רבינו ע"ה שנתן חשבון בנדבת המשכן כי מי כמוהו נאמן ביתו ונתן חשבון כדי שיהא נקי מהשם ומישראל".
"אלה פקודי המשכן". אבל למה נזקק משה לתת חשבון? הקב"ה מעיד עליו "בכל ביתי נאמן הוא", מדוע, אם כן, היה כל כך חשוב למשה לעשות חשבון? ואפילו אם היו כמה ליצנים שחשדוהו, מדוע הסתכל עליהם, ולא הסתפק בחותם האמת של הקב"ה, 'בכל ביתי נאמן הוא'?
מכאן מוכיח הב"ח שאפילו גבאי צדקה קדוש ואיש אלוקי - טוב שייתן חשבון מפורט מכסף, זהב ונחושת, כדי להיות נקי מהשם ומישראל.
ואנן מה נענה אבתריה!...
ה.
הט"ז, חתנו של הב"ח, מספר סיפור בדרשותיו לפרשת פקודי את הסיפור הבא:
בשנת שע"ה יצא הט"ז, מעירו, בדרכו אל העיר בריסק, שם כיהן בזמן ההוא חותנו הגאון הגדול רבי יואל סירקיש זצ"ל, בעל הב"ח. הוא הגיע לשם ביום חמישי, והתכוון לשבות בבית חותנו. בערב שבת, בחצות היום, ביקש מחמותו שתשמור עבורו צרור דפים שהיו עמו, וכן ארנק ובו שישים אדומים זהב.
הב"ח חיבב מאוד את חתנו הט"ז, ובכל פגישה עמו לא נמנע מלהראות לו את חביבותו כלפיו. הם נהגו תמיד להשתעשע בדברי תורה, באהבה ובחיבה הדדית.
אך לא כך היה באותה שבת. פני הב"ח לא האירו כלל לחתנו הט"ז. הט"ז הבין שיש דברים בגו. במוצאי שבת, אזר אומץ ופנה אל חותנו ושאל אותו: "מה פשעי ומה חטאתי? מדוע אין פני הרב אלי כתמול שלשום?"
"נודע לי" – ענה לו הב"ח – "כי ברשותך נמצאים שישים אדומים זהב! מאין לך כסף רב כל כך? אתה רב בעיר קטנה, אוסטראה, ומאין לך סכום ענקי כזה? לא נראה לי שזה ממון כשר!"
נרגש מתשובתו אמר לו הט"ז: "חלילה לי מעשות כדבר הזה, כיוון שיצאתי מביתי ללכת לקראקא לצורך רפואת עיניי, אספו לי ידידיי ומשפחתי סכום זה להוצאות הדרך ושכר הרופאים".
כששמע זאת הב"ח נחה דעתו, והשלום והאהבה שבו לשרור ביניהם.
- תגובה
סיכום השיעור:
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!