Picture of the author
Picture of the author

האם יש לך את האומץ לצעוד לבד?

הלקח מהניסוי הנורא אחרי משפט אייכמן ימ"ש

    הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

    7 צפיות
  • נובמבר 19, 2024
  • |
  • י״ח חשון תשפ״ה
  • תגובה

סיכום השיעור:

א.

לימדונו חכמי הסוד ששם של דבר נושא בתוכו משמעות פנימית והוא מספק לנו תובנה על המתואר בשם זה. ולכן רבי מאיר, אומרים חז"ל, "הוה מדייק בשמא".

"וְכֵן בְּכָל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, הַשֵּׁמוֹת שֶׁנִּקְרָאִים בָּהֶם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הֵן הֵן אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר הַמִּשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה... עַד שֶׁמַּגִּיעוֹת וּמִתְלַבְּשׁוֹת בְּאוֹתוֹ נִבְרָא לְהַחֲיוֹתוֹ" (תניא שער היחוד והאמונה פרק א). ובכתבי האריז"ל למדנו שלהורים יש רוח הקודש כשהם בוחרים שם של ילד.

השם הראשון והמקורי של עם ישראל, עוד לפני שנקראו ישראל ולפני שנקראו יהודים, הוא 'עבריים'. גם השפה שלנו נקראת 'עברית'.

מקור התואר הוא בפרשת לך לך (יד, יג): "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם".

מדוע נקרא אברהם בשם אברם העברי? אפילו אם נניח שאברהם אבינו הגיע מעבר הנהר, והוא מבני בניו של עבר, מדוע תואר טכני זה הפך לשם הנצחי של העם היהודי? מדוע נקראים עד היום עבריים, 'היבריוס' באנגלית?

חכמינו ז"ל במדרש מסבירים: רבי יהודה אומר, כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד. (בראשית רבה פרשה מב).

מהי מהות החוויה היהודית? מה זה אומר להיות יהודי? שכשאתה יודע שמשהו נכון, יש לך את האומץ לעמוד מול העולם ולהכריז ולעשות את הדבר הנכון!

אם תשאל את אברהם אבינו מדוע אתה צריך להיות באופוזיציה מול כל האנושות? למה לא להתפשר ולחייך במקומות הנכונים? אברהם אבינו היה אומר, כי החיים הם לא קונספט של חנופה וכניעה לדעת הרוב. החיים הם, דבר ראשון, הזדמנות לחיות ולנשום את האמת בכל רגע ורגע.

אברהם חי כשסביבו עולם שלם העוסק בפגאניזם אומלל, שבו הורים רוצחים ילדים למען האלים. אברהם אבינו סירב להצטרף למחול השדים. הוא התעקש שהעולם הוא זירה מוסרית, ותפקידנו הוא "ויקרא שם בשם ה' אל עולם", אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא.

ב.

בשנת תשכ"א (1961) נתפס אדולף אייכמן ימ"ש ונלקח מארגנטינה לבית משפט אזרחי ישראלי כדי לעמוד לדין על פשעים נגד האנושות והעם היהודי. בתור קצין נאצי בכיר, הוטלה עליו האחריות לנהל חלק גדול מהלוגיסטיקה של השואה. במהלך חקירתו הנגדית של אייכמן התביעה שאלה אותו אם הוא רואה עצמו אשם ברצח של מיליוני אנשים. הגנתו של אייכמן שהוא רק "מילא פקודות" נדחתה, הוא נמצא אשם ונתלה בשנה שלאחר מכן.

בהשראת משפט אייכמן, סטנלי מילגרם, פרופסור לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת ייל, ביצע באותה שנה ניסוי מפורסם שמטרתו לענות על השאלה עד כמה אנשים מוכנים לחקות התנהגות של אחרים גם אם הם יודעים שמשהו לא בסדר. רק לפני כמה שנים, בתשס"ח (2008) מדענים שיחזרו את ניסוי מילגרם הידוע לשמצה מ-1961 והממצאים פורסמו בעיתון 'הפסיכולוג האמריקאי'.

בניסוי החדש התבקשו המתנדבים לפעול כמורים, ולכל אחד מהם הותאם תלמיד שאותו המורים לא היו יכולים לראות, שקיבל רצף מילים לשנן ולחזור.

אם התלמיד טעה, המורה קיבל הוראה לתת לו מכת חשמל. ככל שהניסוי נמשך, והתלמידים טעו בתשובות, המכות נעשו חריפות יותר.

בעידוד גורם סמכותי המשיכו המורים להפעיל זעזועי חשמול עד לנקודת ניתוק של 150 וולט למרות שהתלמידים התחננו שיפסיקו וצרחו.

התוצאות? שבעה מתוך 10 מתנדבים המשיכו להפעיל את מכת החשמל בצורה המקסימלית!

כמו הניסוי המקורי גם הפעם הייתה כאן בדיחה - הצרחות של התלמידים לא היו כנות, אלא הושמעו מרמקול. אבל המורים לא ידעו זאת. הם חשבו שהתלמידים צורחים באמת ולמרות זאת המשיכו להפעיל את החשמל! כמו פרופסור סטנלי מילגרם בעבר, הצוות החדש באוניברסיטת סנטה קלרה בקליפורניה הגיע למסקנה שאפילו בתקופות הנאורות של היום, ציות לסמכות יכול לגבור על אמונות מוסריות של אדם.

במחקר המקורי, שבוצע מיד לאחר משפטו של פושע המלחמה הנאצי אדולף אייכמן, המשיכו ארבעה מתוך חמישה מתנדבים עד שהופעלו 450 וולט, ואז נשמעה חבטה מהחדר הסמוך.

במילותיו של מילגרם עצמו הניסוי התנהל כדלקמן:

"נוהל פשוט מתוכנן ללמוד איך אנשים מצייתים. אדם מגיע למעבדה ובהקשר של ניסוי למידה, אומרים לו לתת זעזועים קשים יותר ויותר לאדם אחר (שהוא בעצם שחקן). מטרת הניסוי היא לראות עד לאן יתקדם הנבדק לפני שיסרב להיענות להוראות הלא טובות”.

הניסוי בוצע במקור על 40 נבדקים. כל אחד מהמשתתפים במבחן צווה על ידי מילגרם, שהוא היה הסמכות בחדר, לשאול שאלות ולהפעיל זעזועים במרווחים של 15 וולט לאדם בחדר השני בכל פעם שאותו אדם ענה על שאלה לא נכונה. הניסוי היה אמור להימשך עד שהמתח יגיע ל-450 וולט המלאים. האדם בחדר השני, שרק שיחק בתפקיד (ולא באמת קיבל מכות חשמל), התנהג כאילו כל הלם הולך ומחמיר על ידי צרחות, התלונן על "מצב הלב" שלו, ואז לאחר מתן ה-300 וולט השתתק. רבים מהנבדקים, בהנחה שהם באמת גורמים כאב או מוות אפשרי לגבר בחדר השני, הרגישו רע וביקשו להפסיק את הניסוי. תגובתו של מילגרם הייתה שהוא לוקח אחריות אישית על כל מה שקורה והוא דורש מהם להמשיך עד השלמת הניסוי.

והנה התוצאה הנוראה של המבחן:

מתוך 40 נבדקי הניסוי 26 נתנו את ההלם המלא של 450 וולט. זה שיעור ציות של 65 אחוז. לאחר פרסום הניסוי שיערו כמה פסיכולוגים נדהמים שהניסוי נעשה בצורה שגויה, אז הם ניסו וריאציות משלהם ומצאו תוצאות כמעט זהות. וריאציות של הניסוי נערכו לאורך זמן ותרבויות כדי לראות אם התוצאות ישתנו. שיעור הציות בממוצע הוא כשני שליש של אנשים.

ג.

זהו דבר נורא. אנשים לא משערים עד כמה הכח של הציות. הדחף להיות מקובל, לא לעורר זעזוע, כל כך חזק עד שאנשים מסוגלים למרוד נגד כל הערכים שלהם! אני רוצה להשתייך לחברה, לסמכות עליונה, למשהו שאומר לי שאני "בן אדם טוב". אפילו אם אומרים לי לעשות שטויות או דברים אכזריים אני אתעלם מהנשמה ומהמוח הבריא שלי, ואמשיך לבצע דברים הזויים כי אני כבר לא חושב לבד. אני חלק מ'המערכת'.

מעתה אנו יכולים אפוא להעריך מדוע כונה היהודי הראשון בשם אברם העברי. "אברהם היה מעבר אחד וכל העולם מעבר השני". הוא היה לבד בעולם. הוא עזב את בית אביו; הוא נפרד מכל העולם שהכיר לפני כן והחל לפעול לשינוי העולם לבדו, כשאף אחד, מלבד אשתו, לא מאחוריו.

אל יהא דבר קל זה בעיניכם. אנשים לא אוהבים את אלה ש'מנענעים את הסירה', שמנסים לעשות דברים אחרת מכולם. אבל אדם לא נתפעל מכלום, למה? כי הוא ידע ש"אמת ה' לעולם", יש רק "אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו" (תניא פרק לה).

אדם יכול להיות אינטליגנטי ביותר, מקסים, מוכשר ובהיר, וגם גאון. אבל אם הוא תמיד רוצה להשתלב, להיות 'אחד מהחבר'ה', הוא בקלות יכול ליפול כקורבן לשטויות, מעשי אכזריות, וגם מעשי הרס וחורבן.

"עברי אנכי". ההגדרה הראשונה של היהודי היא הצהרה על היכולת לעמוד לפעמים לבד - העובדה שכל העולם הולך בדרך מסוימת לא הופכת אותה לאמת! ואם אני יודע שהיא לא נכון, אני לא אעקוב אחריה. אנשים עלולים להסתכל עליי כשאני עושה משהו וללעוג לו, או למשוך בכתף בפליאה, ובכל זאת בידיעה והרגשה שזה נכון, אני צועד הלאה.

כלל לא מקרי שהסעיף הראשון בסימן הראשון בשולחן ערוך היהודי מצהיר: "אל יבוש מפני המלעיגים". מלעיגים הם לא רק קפלניסטים הזויים בתל אביב, הם גם האנשים החשובים בבית הכנסת שלך שלא יעזו להביע מחאה נגד מעשי אכזריות בקהילה, בבית ספר, במשפחות, כי "כאן כולם צועדים אחרי הסמכות" שהיא לפעמים רקובה.

נקוט האי כללא בידך: ברגע שאתה רואה דברים לא מוסריים שנעשים בסביבתך, מי מדבר על מעשים אכזריים, הלב שלך מתפלץ, ואתה נאנס בשם 'הקהילה' לשקוט ולהדחיק כל רגש אנושי—מסתמא יש כאן מרידה נגד הקב"ה ונגד התורה. 

ד.

התבוננו על ההנהגה הכללית בארץ ישראל. נער הייתי ועוד לא זקנתי. אבל משנות ילדותי זיכרון אחד יש לי. כמעט בכל התוועדות והתוועדות, הרבי מליובאוויטש הקדיש שיחה של כחצי שעה או שעה לדבר על המצב הבטחוני בארץ ישראל. כמעט שלשים שנה התחנן לכל מי שיש לו מוח בקודקודו ולכל הצמרת הישראלית, שכל וויתור ופשרה, אפילו רק שיחות על פשרות, "מסכנים" - בלשונו המדויקת –"חייהם של שלשה מיליון יהודים בארץ ישראל".

המלעיגים לעגו. היו כאלה שאמרו שזו ציונות, היו כאלה שאמרו שזו סתם קיצוניות והיו כאלה שאמרו שזו ראיה פסימיסטית. אבל הרבי לא התפשר, למרות שהדבר עלה לו בדם רב. כפי שאמר פעם ברבים: "אני רואה כאן בכיה לדורות".

ה.

קוראים לנו עברים, כי ירשנו את המורשת הזו של אברהם. אנחנו עם בודד, נרדף לאורך רוב ההיסטוריה. דור אחר דור ניסו לשכנע אותנו שאנחנו טועים. לפעמים המאמצים האלה נראו מנומסים ולעתים קרובות יותר הם היו מלווים בחרב. "שובי שובי השולמית" זעקו. ובכל זאת נשארנו  עד היום נפרדים וייחודיים באמונתנו ובמנהגינו. למרות אלפי שנים של פיתוי לנטוש את המורשת שלנו.

להיות יהודי זה לעמוד על מה שאנו מאמינים שהוא נכון, ללא קשר לדעה ולפרקטיקה הרווחת.

לפעמים הקולות הגדולים ביותר שאתה צריך להתמודד איתם הם שלך. לפעמים אתה צריך להיות לבד - אפילו בתוך עצמך.

יחזקאל הנביא מנבא (פרק לג): וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר, בֶּן אָדָם יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה:

לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר  ה' אלוקים עַל הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל גִּלּוּלֵיכֶם וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ: עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ:

בפשטות היהודים אמרו אם אברהם היה אחד והוא ירש את הארץ, בוודאי שאנחנו יכולים לאחוז בארץ. אבל זו הייתה יהירות ושחצנות מוטעית. אתם לא תוכלו לרשת את הארץ אם אתם נשארים בטומאתכם.

אבל הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע מפרש את הדברים בצורה עמוקה יותר. אברהם היה יכול לעשות מה שעשה אך ורק בגלל ש"אחד היה אברהם".

כך כותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן ח"ב): "אחד היה אברהם. שאברהם עבד ה' רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם, שסרים מאחרי ה' ומונעים. אותו, ולא על אביו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם. וזהו אחד היה אברהם.

"וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת ה', אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם. ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון: אביו ואימו או חותנו ואשתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך. וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל. רק יהיה בבחינת אחד היה אברהם כאילו הוא יחיד בעולם כנ"ל".

זהו לא מסר על אדישות וניכור לאחרים ח"ו. להיפך: המסר הזה אומר שעליי לראות את עצמי כבן האדם היחיד בעולם - ולהתנהג כך. תאר לעצמך - אם אף אחד אחר לא היה בסביבה כדי לצחוק, להתווכח, להתווכח, ללעוג, להביע ציניות, איך היית פועל? התנהג ככה עכשיו!

אברהם היה אחד. כך גם אתה ואני.

 

 

קטגוריות

אנא השאירו את תגובתכם למטה!

    טעמו וראו (עיתון ״בקהילה״) - פרשת לך לך תשפ״ה

    הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

    • נובמבר 19, 2024
    • |
    • י״ח חשון תשפ״ה
    • |
    • 7 צפיות
    • תגובה

    סיכום השיעור:

    אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
    הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

    צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו

    צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו

    לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
    לקבלת הניוזלטר שלנו
    Picture of the authorPicture of the author