טעמו וראו (עיתון ״בקהילה״) - פרשת עקב תשפ״ד

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

• ספטמבר 18, 2024
• |
• ט״ו אלול תשפ״ד
• |
• 37 צפיות

• הדפס
  

  כזבובים היינו בעינינו

  ללמוד מאל-על מפת דרכים חדשה לשלום

  הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

  • ספטמבר 18, 2024

  א.

  כלל גדול קבעו חכמינו זיכרונם לברכה (ברכות מט, א):

  "כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ לא יצא די חובתו". כלומר, אם לא מזכירים בתוך ברכת המזון, בברכת ההודאה על הארץ ועל המזון, את ברית בין הבתרים שקבע הקב"ה עם אברהם אבינו ליתן את הארץ הזאת לו ולזרעו אחריו, ואם לא מזכירים את התורה שבה נזכרת הברית הזאת ובזכותה יירשו את הארץ, לא יצאו ידי חובת מצות ברכת המזון.

  אי לכך נקבע הנוסח בברכת המזון: "נודה לך ה' אלקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה... ועל בריתך שחתמת בבשרנו, ועל תורתך שלמדתנו... ועל אכילת מזון שאתה זן... ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון".

  לכאורה, הדברים תמוהים. מדוע שהזכרה זו תעכב את קיום מצות ברכת המזון? בוודאי יפה מאוד להזכיר בהודאה על הארץ ועל המזון את ברית בין הבתרים ואת התורה, אבל למה הדבר נחוץ עד כדי כך שבלי הזכרה זו לא יוצאים ידי חובת עצם המצווה של ברכת המזון?

  הרי בתורה, בפרשתנו פרשת עקב (ח, י) נאמר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". הרי ברור שצריך לברך ולהודות על הארץ, אבל מהיכי תיתי לחייב את היהודי גם להזכיר את הרקע ההיסטורי לכך שיש לנו את הארץ הזאת, את הברית ואת התורה, עד שמבלעדי הזכרה זו חסר בעצם קיום המצווה של ברכת המזון? אתמהה!

  ב.

  אירועי תשפ"ד מתרצים, לדאבוננו, טוב טוב את התמיהה הזו.

  ועוד איך.

  במשך עשרות שנים מנהיגי ישראל משתדלים להשיג את השלום המיוחל באמצעות כל מיני פשרות וויתורים. כולם בוססו על הנחת היסוד הזו: הזדהה עם את תלונותיו של הצד השני; סיים את הכיבוש; תן לפלסטינים אדמה, כוחות חמושים, מדינה משלהם - והשלום יבוא בעקבותיו. בתשנ"ג הוציאה ישראל את אש"ף מהגלות והעניק לו הכרה, לגיטימציה בינלאומית, אוטונומיה שלטונית וסמכות על 98% מהאוכלוסייה הפלסטינית. בתשס"ה העניקה ישראל את עזה לערבים, וגירשה משם כעשרת אלפים יהודים.

  בנאומו ההיסטורי על מדשאת הבית הלבן דיבר יצחק רבין על עתיד שבו אימהות כבר לא יבכו על בנים שאבדו בקרב. אבל הבכי לא נגמר; אדרבה, הוא הגיע לקרשנדו מחריש אוזניים. מחבלים הרגו יותר יהודים בשנים שחלפו מאז הסכם אוסלו מאשר ב-45 שנה לפני כן. אירועי שמחת תורה תשפ"ד, והסכנה היום מכיוון אירן, חיזבאללה, וחמאס ימ"ש – יוצרים חלחלה ומתח בקרב כל יהודי נורמלי ששואל את עצמו: מה יהיה?!

   

  ג.

   

  איפה טעינו?

   

  אשתמש בהמחשה מדהימה ששמעתי מידידי הרב דוב גרינברג, שליח חב"ד באוניברסיטת אוקספורד, אחת האוניברסיטאות היוקרתיות בארצות הברית, משם יוצא חושך אנטישמי לאלפי סטודנטים.

  לודוויג ויטגנשטיין (1889-1951) היה פילוסוף אוסטרי-בריטי ממוצא יהודי. שני חיבוריו בתורת הפילוסופיה הוכרו כיצירות פילוסופיות מרכזיות ופורצות דרך במאה ה-20. הוא אמר פעם שמטרתו כפילוסוף הייתה "להראות לזבוב את הדרך החוצה מבקבוק הזבובים". הזבוב ממשיך לדפוק את ראשו בזכוכית בניסיון לשווא לצאת החוצה. ככל שהוא מנסה יותר, הוא נכשל יותר, עד שהוא נופל מרוב עייפות. הדבר היחיד שהוא שוכח לעשות הוא להסתכל לשמיים. כמו הזבוב המתוסכל, הדבר היחיד שמנהיגי מדינת ישראל שכחו לעשות הוא להביט לשמים.

  אם המנהיגים היו מסתכלים למעלה, הם היו רואים מפה חלופית לשלום, שסופקה על ידי אל-על, חברת התעופה הנודעת של ישראל שטסה בשמיים.

  אל-על היא תקן הזהב באבטחת תעופה. יש תחושת בטיחות ונוחות במטוסי אל-על שחשים כל נוסעיה – יהודים, ולהבדיל נוצרים ומוסלמים כאחד - שלא מרגישים בשום מטוס אחר. זהו הישג מדהים, ברוך השם, שכן אל-על היא יעד הטרור הנחשק בעולם בשמיים. לאחרי ההתקפה של ה-11 בספטמבר, למדו כל חברות התעופה מאל-על נהלי אבטחה במטוסים, כדי להבטיח את בטחון הנוסעים, שכן אל-על כבר היה מיומנת לדבר במשך שנים רבות.

  עכשיו, תארו לעצמכם אם אל-על היתה מחליטה שבגלל שהמחבלים בכל קצוי תבל שונאים אותה כבר עשרות שנים, הגיע הזמן לשנות את המדיניות ואת דרכי האבטחה שלה. ראשית, אל-על תזמין אנשים שבעבר רצו לחטוף ולפוצץ את מטוסיה ואת נוסעיה ולתת להם 'אוטונומיה' בקטע אחד על סיפון מטוסי אל-על. במחלקה זו במטוס, חוטפים לשעבר יכלו לנוע בחופשיות ללא בדיקה או פיקוח. בשלב הבא, אל-על תטיל על ה'לוחמים הרפורמים' הללו אחריות על אבטחת הנוסעים שיושבים באזורם במטוס. פתיח השלום הזה בהחלט יוכיח לקהילה הבינלאומית שאל-על באמת מחויבת לדו-קיום ולערכים ליברליים. מה שיעזור לשים קץ לאיבה שחשים רבים כלפי אל-על.

  יש שיציעו לאל-על לגלות יותר 'גמישות', לוותר על השליטה בתא הטייס, לטובת המחבלים לשעבר. יש שיטענו שעל אל-על להקים חומה שתסגור את המעברים האוטונומיים בהם המחבלים יושבים, או לסגת באופן חד צדדי מכמה מושבים הנמצאים בסמיכות לאותם מעברים.

  כל האסטרטגיות הללו, כמובן, תהיינה התאבדות עבור אל-על. התפשרות על אבטחה או הענקת אוטונומיה על כסא אחד ויחיד יביאו לאסון קטקליזמי עבור חברת התעופה כולה. חייו של כל נוסע, יהודי וגם להבדיל מוסלמי או נוצרי, יהיו נתונים בסכנת חיים. זה יהיה הסוף של חברת התעופה.

  הדרך היחידה של אל-על למגר את הטרור ממטוסיה היא לא באמצעות ויתורים או אוטונומיה, אלא על ידי השמדת כל תקווה שיש למחבלים להשיג את מטרותיהם. אל-על נקטה בעמדה בלתי מתפשרת נגד הטרור, והיא לא מתנצלת. העולם מתפעל ממה שאל-על השיגה. מפת הדרכים של אל-על נקראת "שלום באמצעות כוח".

  זוהי מפת הדרכים הנכונה לשלום.

  אם עשרות השנים האחרונות של הטרור הקטלני בארץ לימדו משהו, הוא שאף ממשלה אחראית לא יכולה להיכנע לטרור. התנהגות כזו אינה מסיימת את הטרור, אלא מזמינה אותו עוד יותר.

  מלחמת הטרור הערבית נגד ישראל היא לא יותר סכסוך טריטוריאלי מאשר התקפה של אל-קאעידה נגד אמריקה, ואי אפשר לפתור אותה על ידי שום וויתור בעולם, כפי שאי אפשר היה להרגיע את אוסמה בן לאדן בכך שהיו מעניקים לו במתנה את מדינת קליפורניה.

  בסוף מלחמת העולם השנייה, אמר ווינסטון צ'רצ'יל בבדיחה, "אתה תמיד יכול לסמוך על כך שאמריקה תעשה את הדבר הנכון, ברגע שהיא מיצתה את האלטרנטיבות". ארץ ישראל, שיש לה הרבה פחות אלטרנטיבות מארצות הברית, מיצתה את כולן מזמן. כמה עוד דם תמים צריך להישפך לפני שמנהיגי ישראל, מימין ומשמאל, ישנו לגמרי את דרך החשיבה שלהם ויאמצו את המסלול שאל- על התוותה באומץ?

   

  ד.

  באל-על הדבר פשוט למדי. אפילו השמאלני הכי גדול, וגם החרדי הכי קנאי, לא יתווכחו על כך. למה בארץ ישראל זה כל כך מסובך?

  כי אל-על יודעת שזה המטוס שלה. ולכן היא לא מתביישת להגיד: "זה שלנו, ואין בכלל על מה לדבר. לא ניתן שום גיבוי על מטוס זה לשום אקט שיכניס בחשש סכנה אפילו חיי יחיד. כל מי שרוצה לעלות על המטוס זה צריך לקבל לחלוטין את חוקי החברה, ואנו נוריד מיד מהסיפון כל מי שיעז אפילו לומר משהו שמכניס מישהו לחשש סכנה".

  למגינת לבנו, למנהיגי מדינת ישראל במשך עשרות שנים אין את הבטחון הזה, כי הם לא בטוחים שהארץ הזאת שייכת להם. האמביוולנטיות הורגת אותנו.

  זה מה שלימדו חז"ל כבר לפני אלפיים שנה: "כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו". אם עם ישראל לא יתפוס מדוע ארץ ישראל שייכת לו לעד ולעולמי עולמים, סוף סוף הוא יגיע לידי מצב שלא יוכל להודות על הארץ הזו. הם אפילו יחשבו שצריך לחלק את הארץ או להעניק אוטונומיה לערבים, ובכך לסכן יותר משישה מיליון יהודים שחיים בארצנו הקדושה.

  כשמנהיגי המדינה וכל תושבי ישראל, יוכלו לעמוד בקומה זקופה ולהגיד לעצמם, לשכניהם, ולעולם כולו את האמת הצרופה: "נודה לך ה' אלקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה... ועל בריתך שחתמת בבשרנו, ועל תורתך שלמדתנו", או אז, בדיוק כמו במטוס אל-על לא יהיה כאן וויתור על אף-שעל, לא תהיה שיחה על אפילו סנטימטר אחד, הבית הנצחי שלנו יהיה נקי לעד ולנצח מכל מי שאפילו יעז לדבר על טרור. והעולם? הוא יקבל זאת בכבוד ובהערכה, כי העולם מכבד יהודים שמכבדים את עצמם, את אמונתם, ואת מורשתם.

  הערבים עדיין מקווים לניצחון רח"ל. הם לא קיבלו את המסר שזוהי ארצנו הנצחית, נחלת עולם מאלוקי עולם לעם עולם, כי אנחנו בעצמנו לא בטוחים במסר הזה.

  הבעיה הגדולה היא איתנו. כזבובים היינו בעינינו. שכחנו להסתכל כלפי שמיים, תרתי משמע. רק אם נלמד להזכיר ברית ותורה נזכה לישועה.

• תגובה