כשטיפש מרמה טיפש - זו לא חכמה גדולה
מה מסתתר מאחורי המלחמות שלך?
- אוגוסט 6, 2024
- |
- ב׳ אב תשפ״ד
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
48 צפיות
כשטיפש מרמה טיפש - זו לא חכמה גדולה
מה מסתתר מאחורי המלחמות שלך?
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אוגוסט 6, 2024
א.
יש מי שחושבים שד"ר זיגמונד פרויד, אבי תורת הפסיכואנליזה, גילה את תת ההכרה. אבל האמת היא, שמדרשי חז"ל ובפרט ספרי הקבלה, החסידות, המחשבה והמוסר, מלאים בנושא זה, אפילו אם ה'אותיות' הן קצת שונות. הנה מדרש מרתק ונורא, אשר לפי התובנה העמוקה של בעל ה'שפת אמת' עוסק כל כולו במה שקורה מתחת למודעות האדם, בתת הכרה.
בהשקפה ראשונה, זהו מדרש שקשה לעכלו.
וכך כותבים רבותינו ז"ל במדרש תנחומא פרשת מטות: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן גו'. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִלּוּ רָצָה מֹשֶׁה לִחְיוֹת כַּמָּה שָׁנִים, הָיָה חַי. שֶׁאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף, תָּלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיתָתוֹ בְּנִקְמַת מִדְיָן. אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁאֶחְיֶה אֲעַכֵּב נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּדְיָנִים! מִיָּד, וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן.
לאחר מכן אומרים חז"ל (כמה קטעים בהמשך): הָיָה צָרִיךְ יְהוֹשֻׁעַ לִחְיוֹת מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְלָמָּה נִתְקַצְּרוּ עֶשֶׂר שָׁנִים? שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרַת מָוֶת, לֹא אָמַר, מָחָר אֲנִי מֵת מַה יּוֹעִיל לִי שֶׁאֶנְקֹם בְּמִדְיָן? אֶלָּא נִזְדָּרֵז לְכָל אוֹתוֹ עִנְיָן... אֲבָל יְהוֹשֻׁעַ לֹא עָשָׂה כֵן. כְּשֶׁבָּא לְהִלָּחֵם עִם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, אָמַר, אִם אֲנִי הוֹרְגָם, מִיָּד אֲנִי מֵת כְּשֵׁם שֶׁאֵרַע לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ. מֶה עָשָׂה? הִתְחִיל בְּאֶחָד וּמְעַכֵּב בְּמִלְחַמְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה (יהושע יא, יח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָךְ עָשִׂיתָ, הֲרֵינִי מְקַצֵּר שְׁנוֹתֶיךָ עֶשֶׂר שָׁנִים. אָמַר דָּוִד, רַבּוֹת מַחְשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וְגוֹ'.
כלומר, משה רבינו לא עיכב המלחמה עם מדין למרות שידע שמיד לאחרי המלחמה יאסף אל עמיו. זהו שבחו של משה רבינו. לעומת זה, יהושע בן נון, האריך את המלחמות בארץ כנען נגד ל"א מלכים במשך שנים רבות, כי ידוע ידע שהוא לא ימות עד לאחרי שיכבוש את ארץ ישראל, שכן הקב"ה הבטיח לו שהוא ינחיל את הארץ לבני ישראל. ומכיוון שרצה יהושע להאריך ימים, לכן הבטיח שהמלחמה לא תיגמר מיד, אלא בלשון התנ"ך "ימים רבים עשה יהושע את כל המלאכים האלה מלחמה".
ב.
התמיהה הגדולה מובנת מאיליה. אם היינו אומרים היום שמנהיג מדינה מושך מלחמה באיטיות, וממשיך לשלוח לחזית חיילים נאמנים למסור את נפשם בקרב, וכל זאת רק כדי להמשיך את כהונתו או אפילו את חייו, היינו מכנים זאת – ובצדק! - שחיתות נבזית. והנה באים חכמינו ז"ל ומאשימים את יהושע בן נון, האיש שהקב"ה בכבודו ובעצמו בחר בו בתור ממלא מקומו של מבחר מין האנושי, והעיד עליו: וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, את הצדיק הגדול הזה מאשימים בחטא חמור כזה?
ומאידך, מה השבח הגדול על משה שלא נכנע לנגיעות אישיות, ולא עיכב את המלחמה נגד מדיין, בה בשעה שהקב"ה ציווה עליו "נקום נקמת בני ישראל"?
ה'שפת אמת' זי"ע מעניק לנו תובנה עמוקה בעניו, (פרשת מטות - תר"נ).
תורף דבריו הקדושים הוא כך:
בוודאי ובוודאי שיהושע לא עיכב המלחמה חלילה בזדון בגלל שדאג לעצמו ולחייו. רבותינו במדרש מדברים על משהו אחר לגמרי - על דחף ונגיעה בתת הכרתו של יהושע, לא במודעות הגלויה שלו.
ברור למדי שבלבו החשוף של יהושע עבד ה' רצה לקיים את רצון בוראו, ללחום מלחמת ה', לכבוש את ארץ כנען ולהנחילה לעם השם. אבל מאחורי ההכרה הגלויה, בעמקי ההוויה, הסתתר רצון נוסף: אני רוצה להאריך ימיי. וכיון שיהושע בן נון ידע שעד שהמלחמה לא נגמרת הוא לא ימות, לכן במחילות הנסתרות של נפש המנהיג שררה מוטיבציה נסתרת מעין כל, אפילו מעיני המנהיג, שהאפילה ללא מודע על הרצון והאמביציה לנצח את המלחמה.
בגלל זה אכן נמשכה המלחמה ימים רבים. כי חלק מלבו הטהור של יהושע, החלק המכוסה מעיני האדם עצמו, לא רצה באמת לנצח. החשק החבוי בתת הכרתו לחיות יותר החלישה כביכול את הבהירות ואת האנרגיה של יהושע בן נון לגמור את המלחמה בזריזות.
וזהו אכן השבח הגדול של משה רבינו. החילוק בינו ובין תלמידו לא היה במה שעשו בפועל: שניהם היו מסורים אך ורק לקיום רצון הבורא. שניהם הלכו ללא עיכוב ללחום את מלחמת ה'. החידוש של משה היה שהיה 'משוחרר' לגמרי, גם בעמקי נפשו, ללא שום נגיעות אישיות כלל וכלל. גם בפנימיות ליבו לא הייתה שום תשוקה אחרת לבד קיום ציווי ה' לנצח את מדין. לחיים האישיים שלו לא הייתה שום משמעות לעומת קיום המצווה של נקמת המדיינים. אי לכך, המלחמה הצליחה בגדול ובזריזות, כי לא היו שום שיקולים אחרים לבד מניצחון המלחמה עצמה.
בלשון השפת אמת: "שאם לא הי' גובר בו (במשה) נקמת בני ישראל יותר מכל חיי נפשו, הי' ממילא בו קצת נגיעה, ואז לא היה עולה יפה בידו הנקמה... ואילו אצל יהושע, על ידי שהי' בו קצת נגיעה שעלה במחשבה שימי חייו תלוין בזה, שוב לא הי' יכול להילחם בנקל והי' לו מלחמה בעצמו ימים רבים של צער".
"מלחמה בעצמו". היה כאן קונפליקט עוצמתי בנבכי נפשו של יהושע, אפילו אם לא היה מודע לכך.
ג.
בדרך זו מסביר בעל השפת אמת את עומק דברי התורה (יהושע יא, יח): "יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה". לכאורה, אם עשה יהושע מלחמה אחת והפסיק, לפי שרצה להאריך ימים, מובן, אבל אם במשך כל הימים האלה עשה מלחמה, ללא הפסק, אז הפירוש הוא שהוא פשוט שלח חיילים לחזית ובמזיד אסר עליהם לנצח... הרי זו עבירה נוראה!
מסביר בעל השפת אמת ככה: וודאי שיהושע המשיך את המלחמה בכל התוקף, ללא הפסקה וללא שום עיכובים לכאורה. אבל בגלל שבתוך עמקי נפשו התנהל קונפליקט פנימי, הרי המלחמה בתת הכרתו לא נתנה לו את היכולת לראות ניצחון מוחץ ומהיר.
וכאן רואים את הדיוק הנפלא בכל מילה בתורה. מהו הפירוש "ימים רבים עשה יהושע"? איפה מוצאים לשון זה? בפרשת שמות בגלות מצרים. ואכן במדרש שם (שמו"ר א, לד) אמרו חז"ל: "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, יָמִים שֶׁל צַעַר הָיוּ, לְפִיכָךְ קוֹרֵא אוֹתָן רַבִּים".
מסביר השפת אמת: "ימים רבים עשה יהושע מלחמה" פירושו שמלחמת יהושע הייתה כרוכה בצער פנימי, בקונפליקט בתוכיות הנפש שלו. בתוך נפשו של יהושע היה קרע ומתח פנימי, אפילו אם לא היה מודע לכך, ובגלל הצער והקרע הפנימי הזה, המלחמה נמשכה ונמשכה "ימים רבים", ולא הסתיימה בניצחון חד וחלק.
ומסיים השפת אמת:
"ולכן מסיים המדרש רבות מחשבות בלב איש, לומר שלא הי' כאן שום חטא, רק איזהו הרהור, וזה ההרהור הי' עיכוב שלא הי' יכול להילחם ברגע אחת. והשי"ת הוא בוחן לבות וכליות, שאפילו המחשבות שהאדם בעצמו אינו מרגיש בהם, גלויין הם לפניו ית"ש. וזהו הי' שבחו של משה רבינו עליו השלום שלא הי' מרגיש שום נגיעה כלל".
ד.
ברור שיש כאן לקח בהיר למנהיגי המלחמה בארץ ישראל, כיצד צריכה להתנהל מלחמה.
במשך עשרות השנים האחרונות, מאז מלחמת ששת הימים, מנהיגי צמרת הפוליטית וצמרת הביטחון בישראל ניהלו מלחמות כשידיהם כבולות באזיקים. זו לא הייתה בעיה בתת הכרה, אלא גם במודעות גלויה וחשופה. היה ברור לכל, ואולי גם להם, שהם לא רוצים או בדמיון שלהם לא יכולים, לנצח כליל.
הסיבה לא מסובכת. כשמישהו לא מאמין בכל נימי נפשו שהוא לוחם על חבל ארץ ששייך אליו באמת לאמיתו, ובגלל החינוך ה'נאור' שלו הוא מתחיל השתכנע בצד האויב, ואפילו אם הוא 'ימני', קשה לו להכריז בפה גלוי לעצמו ולכל העולם שבורא העולם העניק את חבל הארץ הזה לעם ישראל בתור נחלת עולם, הרי ברור שהמלחמות שלו מתוסבכות ומעורפלות ברגשי אשמה ובושה.
מלחמתו של יהושע בן נון נמשכה שבע שנים בגלל הקונפליקטים הפנימיים שלו כביכול, והמלחמה הנוכחית נמשכת כבר שבעים שנה בגלל הקונפליקט הגלוי שלנו, שבו מנהיגי המלחמה לא משוכנעים שאלוקי עולם הנחיל את הארץ הזו לעם עולם.
ה.
דומני שרבנו השפת אמת מעניק לנו כאן הוראה גם לכל ה'מלחמות' הקטנות והגדולות בחיינו.
אם אני הולך להתנתק מבן משפחה שלי, מחבריי, מבני הקהילה שלי, ובכלל מיהודי אחר, אני צריך לשאול עצמי שוב ושוב, אם יש כאן נגיעות אישיות שלא קשורות כלל וכלל לקיום רצון השם.
הרי אם ליהושע בן נון היו נגיעות כביכול, כמובן בהתאם למדרגתו כי הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, הרי כל שכן שלאנשים כערכנו החיים בשנת תשפ"ד יש גם נגיעות, לפעמים נגיעות מאד לא בריאות. האם יתכן אולי שבגלל לחץ חברתי, קטנות המוחין, רדידות, עקשנות, שחצנות, טיפשות, רצון לשליטה, פחד ומורך לב, אני מתנתק מבני משפחה, אני חותך מעצמי איברים שהם 'עצם מעצמי ובשר מבשרי'?!
נקוט כלל זה בידך: כשיוצרים פירוד לבבות בתוך משפחה ובתוך קהילה אפילו אם הדבר בא מתוך נימוקים של קדושה ואמונה, יתכן מאד מאד שמאחורי כל זה מסתתר כח הס"ם שרוצה להחריב את חייך רח"ל. אולי במודעות הגלויה אתה מאמין באמת שאתה לוחם מלחמת ה' ואתה עושה הכל לשם שמים, אבל האמן נא לדברי בעל השפת אמת, שיתכן ובתת הכרה אתה פשוט פחדן, או קורבן לטיפשות. השפת אמת ידע שדברים כאלה יכולים לקרות אפילו לאדם חשוב כמוך.
עצתי לך, אחי היקר, לעשות שני דברים: ראשית, לך תתייעץ עם יהודי ירא שמים ובר דעת, שנמצא מחוץ לתמונה, שלא יפחד להטיח בך את האמת. ושנית, שב בשקט ובמנוחת הנפש, ותתבונן לעשר דקות בכנות מלאה האם כשתהיה בגיל תשעים ותשע תהיה גאה בצעד הרדיקלי שעשית היום - להתנתק מבני משפחתך בשם התורה והיראה?
וזכור תמיד את דבריו הנוקבים של בעל התניא (פרק מא): "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, וּמְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וּמַבִּיט עָלָיו וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי". או כפי ששמעתי פעם מהוד כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל את המלים הנוקבות הללו: "את הקב"ה אתה לא מרמה; את העולם אתה גם לא מרמה; את מי אתה מרמה? רק את עצמך. אבל מה ה'קונץ'", תהה הרבי, "כשטיפש מרמה טיפש?!"
- תגובה
סיכום השיעור:
״טעמו וראו״ טורו של הרב יוסף יצחק ג׳ייקבסון בעיתון בקהילה.
פורסם בעיתון בפרשת מטות מסעי תשפ״ד.
א.
יש מי שחושבים שד"ר זיגמונד פרויד, אבי תורת הפסיכואנליזה, גילה את תת ההכרה. אבל האמת היא, שמדרשי חז"ל ובפרט ספרי הקבלה, החסידות, המחשבה והמוסר, מלאים בנושא זה, אפילו אם ה'אותיות' הן קצת שונות. הנה מדרש מרתק ונורא, אשר לפי התובנה העמוקה של בעל ה'שפת אמת' עוסק כל כולו במה שקורה מתחת למודעות האדם, בתת הכרה.
בהשקפה ראשונה, זהו מדרש שקשה לעכלו.
וכך כותבים רבותינו ז"ל במדרש תנחומא פרשת מטות: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן גו'. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִלּוּ רָצָה מֹשֶׁה לִחְיוֹת כַּמָּה שָׁנִים, הָיָה חַי. שֶׁאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף, תָּלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיתָתוֹ בְּנִקְמַת מִדְיָן. אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁאֶחְיֶה אֲעַכֵּב נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּדְיָנִים! מִיָּד, וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן.
לאחר מכן אומרים חז"ל (כמה קטעים בהמשך): הָיָה צָרִיךְ יְהוֹשֻׁעַ לִחְיוֹת מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְלָמָּה נִתְקַצְּרוּ עֶשֶׂר שָׁנִים? שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרַת מָוֶת, לֹא אָמַר, מָחָר אֲנִי מֵת מַה יּוֹעִיל לִי שֶׁאֶנְקֹם בְּמִדְיָן? אֶלָּא נִזְדָּרֵז לְכָל אוֹתוֹ עִנְיָן... אֲבָל יְהוֹשֻׁעַ לֹא עָשָׂה כֵן. כְּשֶׁבָּא לְהִלָּחֵם עִם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, אָמַר, אִם אֲנִי הוֹרְגָם, מִיָּד אֲנִי מֵת כְּשֵׁם שֶׁאֵרַע לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ. מֶה עָשָׂה? הִתְחִיל בְּאֶחָד וּמְעַכֵּב בְּמִלְחַמְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה (יהושע יא, יח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָךְ עָשִׂיתָ, הֲרֵינִי מְקַצֵּר שְׁנוֹתֶיךָ עֶשֶׂר שָׁנִים. אָמַר דָּוִד, רַבּוֹת מַחְשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וְגוֹ'.
כלומר, משה רבינו לא עיכב המלחמה עם מדין למרות שידע שמיד לאחרי המלחמה יאסף אל עמיו. זהו שבחו של משה רבינו. לעומת זה, יהושע בן נון, האריך את המלחמות בארץ כנען נגד ל"א מלכים במשך שנים רבות, כי ידוע ידע שהוא לא ימות עד לאחרי שיכבוש את ארץ ישראל, שכן הקב"ה הבטיח לו שהוא ינחיל את הארץ לבני ישראל. ומכיוון שרצה יהושע להאריך ימים, לכן הבטיח שהמלחמה לא תיגמר מיד, אלא בלשון התנ"ך "ימים רבים עשה יהושע את כל המלאכים האלה מלחמה".
ב.
התמיהה הגדולה מובנת מאיליה. אם היינו אומרים היום שמנהיג מדינה מושך מלחמה באיטיות, וממשיך לשלוח לחזית חיילים נאמנים למסור את נפשם בקרב, וכל זאת רק כדי להמשיך את כהונתו או אפילו את חייו, היינו מכנים זאת – ובצדק! - שחיתות נבזית. והנה באים חכמינו ז"ל ומאשימים את יהושע בן נון, האיש שהקב"ה בכבודו ובעצמו בחר בו בתור ממלא מקומו של מבחר מין האנושי, והעיד עליו: וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, את הצדיק הגדול הזה מאשימים בחטא חמור כזה?
ומאידך, מה השבח הגדול על משה שלא נכנע לנגיעות אישיות, ולא עיכב את המלחמה נגד מדיין, בה בשעה שהקב"ה ציווה עליו "נקום נקמת בני ישראל"?
ה'שפת אמת' זי"ע מעניק לנו תובנה עמוקה בעניו, (פרשת מטות - תר"נ).
תורף דבריו הקדושים הוא כך:
בוודאי ובוודאי שיהושע לא עיכב המלחמה חלילה בזדון בגלל שדאג לעצמו ולחייו. רבותינו במדרש מדברים על משהו אחר לגמרי - על דחף ונגיעה בתת הכרתו של יהושע, לא במודעות הגלויה שלו.
ברור למדי שבלבו החשוף של יהושע עבד ה' רצה לקיים את רצון בוראו, ללחום מלחמת ה', לכבוש את ארץ כנען ולהנחילה לעם השם. אבל מאחורי ההכרה הגלויה, בעמקי ההוויה, הסתתר רצון נוסף: אני רוצה להאריך ימיי. וכיון שיהושע בן נון ידע שעד שהמלחמה לא נגמרת הוא לא ימות, לכן במחילות הנסתרות של נפש המנהיג שררה מוטיבציה נסתרת מעין כל, אפילו מעיני המנהיג, שהאפילה ללא מודע על הרצון והאמביציה לנצח את המלחמה.
בגלל זה אכן נמשכה המלחמה ימים רבים. כי חלק מלבו הטהור של יהושע, החלק המכוסה מעיני האדם עצמו, לא רצה באמת לנצח. החשק החבוי בתת הכרתו לחיות יותר החלישה כביכול את הבהירות ואת האנרגיה של יהושע בן נון לגמור את המלחמה בזריזות.
וזהו אכן השבח הגדול של משה רבינו. החילוק בינו ובין תלמידו לא היה במה שעשו בפועל: שניהם היו מסורים אך ורק לקיום רצון הבורא. שניהם הלכו ללא עיכוב ללחום את מלחמת ה'. החידוש של משה היה שהיה 'משוחרר' לגמרי, גם בעמקי נפשו, ללא שום נגיעות אישיות כלל וכלל. גם בפנימיות ליבו לא הייתה שום תשוקה אחרת לבד קיום ציווי ה' לנצח את מדין. לחיים האישיים שלו לא הייתה שום משמעות לעומת קיום המצווה של נקמת המדיינים. אי לכך, המלחמה הצליחה בגדול ובזריזות, כי לא היו שום שיקולים אחרים לבד מניצחון המלחמה עצמה.
בלשון השפת אמת: "שאם לא הי' גובר בו (במשה) נקמת בני ישראל יותר מכל חיי נפשו, הי' ממילא בו קצת נגיעה, ואז לא היה עולה יפה בידו הנקמה... ואילו אצל יהושע, על ידי שהי' בו קצת נגיעה שעלה במחשבה שימי חייו תלוין בזה, שוב לא הי' יכול להילחם בנקל והי' לו מלחמה בעצמו ימים רבים של צער".
"מלחמה בעצמו". היה כאן קונפליקט עוצמתי בנבכי נפשו של יהושע, אפילו אם לא היה מודע לכך.
ג.
בדרך זו מסביר בעל השפת אמת את עומק דברי התורה (יהושע יא, יח): "יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה". לכאורה, אם עשה יהושע מלחמה אחת והפסיק, לפי שרצה להאריך ימים, מובן, אבל אם במשך כל הימים האלה עשה מלחמה, ללא הפסק, אז הפירוש הוא שהוא פשוט שלח חיילים לחזית ובמזיד אסר עליהם לנצח... הרי זו עבירה נוראה!
מסביר בעל השפת אמת ככה: וודאי שיהושע המשיך את המלחמה בכל התוקף, ללא הפסקה וללא שום עיכובים לכאורה. אבל בגלל שבתוך עמקי נפשו התנהל קונפליקט פנימי, הרי המלחמה בתת הכרתו לא נתנה לו את היכולת לראות ניצחון מוחץ ומהיר.
וכאן רואים את הדיוק הנפלא בכל מילה בתורה. מהו הפירוש "ימים רבים עשה יהושע"? איפה מוצאים לשון זה? בפרשת שמות בגלות מצרים. ואכן במדרש שם (שמו"ר א, לד) אמרו חז"ל: "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, יָמִים שֶׁל צַעַר הָיוּ, לְפִיכָךְ קוֹרֵא אוֹתָן רַבִּים".
מסביר השפת אמת: "ימים רבים עשה יהושע מלחמה" פירושו שמלחמת יהושע הייתה כרוכה בצער פנימי, בקונפליקט בתוכיות הנפש שלו. בתוך נפשו של יהושע היה קרע ומתח פנימי, אפילו אם לא היה מודע לכך, ובגלל הצער והקרע הפנימי הזה, המלחמה נמשכה ונמשכה "ימים רבים", ולא הסתיימה בניצחון חד וחלק.
ומסיים השפת אמת:
"ולכן מסיים המדרש רבות מחשבות בלב איש, לומר שלא הי' כאן שום חטא, רק איזהו הרהור, וזה ההרהור הי' עיכוב שלא הי' יכול להילחם ברגע אחת. והשי"ת הוא בוחן לבות וכליות, שאפילו המחשבות שהאדם בעצמו אינו מרגיש בהם, גלויין הם לפניו ית"ש. וזהו הי' שבחו של משה רבינו עליו השלום שלא הי' מרגיש שום נגיעה כלל".
ד.
ברור שיש כאן לקח בהיר למנהיגי המלחמה בארץ ישראל, כיצד צריכה להתנהל מלחמה.
במשך עשרות השנים האחרונות, מאז מלחמת ששת הימים, מנהיגי צמרת הפוליטית וצמרת הביטחון בישראל ניהלו מלחמות כשידיהם כבולות באזיקים. זו לא הייתה בעיה בתת הכרה, אלא גם במודעות גלויה וחשופה. היה ברור לכל, ואולי גם להם, שהם לא רוצים או בדמיון שלהם לא יכולים, לנצח כליל.
הסיבה לא מסובכת. כשמישהו לא מאמין בכל נימי נפשו שהוא לוחם על חבל ארץ ששייך אליו באמת לאמיתו, ובגלל החינוך ה'נאור' שלו הוא מתחיל השתכנע בצד האויב, ואפילו אם הוא 'ימני', קשה לו להכריז בפה גלוי לעצמו ולכל העולם שבורא העולם העניק את חבל הארץ הזה לעם ישראל בתור נחלת עולם, הרי ברור שהמלחמות שלו מתוסבכות ומעורפלות ברגשי אשמה ובושה.
מלחמתו של יהושע בן נון נמשכה שבע שנים בגלל הקונפליקטים הפנימיים שלו כביכול, והמלחמה הנוכחית נמשכת כבר שבעים שנה בגלל הקונפליקט הגלוי שלנו, שבו מנהיגי המלחמה לא משוכנעים שאלוקי עולם הנחיל את הארץ הזו לעם עולם.
ה.
דומני שרבנו השפת אמת מעניק לנו כאן הוראה גם לכל ה'מלחמות' הקטנות והגדולות בחיינו.
אם אני הולך להתנתק מבן משפחה שלי, מחבריי, מבני הקהילה שלי, ובכלל מיהודי אחר, אני צריך לשאול עצמי שוב ושוב, אם יש כאן נגיעות אישיות שלא קשורות כלל וכלל לקיום רצון השם.
הרי אם ליהושע בן נון היו נגיעות כביכול, כמובן בהתאם למדרגתו כי הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, הרי כל שכן שלאנשים כערכנו החיים בשנת תשפ"ד יש גם נגיעות, לפעמים נגיעות מאד לא בריאות. האם יתכן אולי שבגלל לחץ חברתי, קטנות המוחין, רדידות, עקשנות, שחצנות, טיפשות, רצון לשליטה, פחד ומורך לב, אני מתנתק מבני משפחה, אני חותך מעצמי איברים שהם 'עצם מעצמי ובשר מבשרי'?!
נקוט כלל זה בידך: כשיוצרים פירוד לבבות בתוך משפחה ובתוך קהילה אפילו אם הדבר בא מתוך נימוקים של קדושה ואמונה, יתכן מאד מאד שמאחורי כל זה מסתתר כח הס"ם שרוצה להחריב את חייך רח"ל. אולי במודעות הגלויה אתה מאמין באמת שאתה לוחם מלחמת ה' ואתה עושה הכל לשם שמים, אבל האמן נא לדברי בעל השפת אמת, שיתכן ובתת הכרה אתה פשוט פחדן, או קורבן לטיפשות. השפת אמת ידע שדברים כאלה יכולים לקרות אפילו לאדם חשוב כמוך.
עצתי לך, אחי היקר, לעשות שני דברים: ראשית, לך תתייעץ עם יהודי ירא שמים ובר דעת, שנמצא מחוץ לתמונה, שלא יפחד להטיח בך את האמת. ושנית, שב בשקט ובמנוחת הנפש, ותתבונן לעשר דקות בכנות מלאה האם כשתהיה בגיל תשעים ותשע תהיה גאה בצעד הרדיקלי שעשית היום - להתנתק מבני משפחתך בשם התורה והיראה?
וזכור תמיד את דבריו הנוקבים של בעל התניא (פרק מא): "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, וּמְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וּמַבִּיט עָלָיו וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי". או כפי ששמעתי פעם מהוד כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל את המלים הנוקבות הללו: "את הקב"ה אתה לא מרמה; את העולם אתה גם לא מרמה; את מי אתה מרמה? רק את עצמך. אבל מה ה'קונץ'", תהה הרבי, "כשטיפש מרמה טיפש?!"
תגים
קטגוריות
טעמו וראו - (עיתון ״בקהילה״) - פרשת מטות מסעי תשפ״ד
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אוגוסט 6, 2024
- |
- ב׳ אב תשפ״ד
- |
- 48 צפיות
כשטיפש מרמה טיפש - זו לא חכמה גדולה
מה מסתתר מאחורי המלחמות שלך?
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אוגוסט 6, 2024
א.
יש מי שחושבים שד"ר זיגמונד פרויד, אבי תורת הפסיכואנליזה, גילה את תת ההכרה. אבל האמת היא, שמדרשי חז"ל ובפרט ספרי הקבלה, החסידות, המחשבה והמוסר, מלאים בנושא זה, אפילו אם ה'אותיות' הן קצת שונות. הנה מדרש מרתק ונורא, אשר לפי התובנה העמוקה של בעל ה'שפת אמת' עוסק כל כולו במה שקורה מתחת למודעות האדם, בתת הכרה.
בהשקפה ראשונה, זהו מדרש שקשה לעכלו.
וכך כותבים רבותינו ז"ל במדרש תנחומא פרשת מטות: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן גו'. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִלּוּ רָצָה מֹשֶׁה לִחְיוֹת כַּמָּה שָׁנִים, הָיָה חַי. שֶׁאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף, תָּלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיתָתוֹ בְּנִקְמַת מִדְיָן. אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁאֶחְיֶה אֲעַכֵּב נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּדְיָנִים! מִיָּד, וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן.
לאחר מכן אומרים חז"ל (כמה קטעים בהמשך): הָיָה צָרִיךְ יְהוֹשֻׁעַ לִחְיוֹת מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְלָמָּה נִתְקַצְּרוּ עֶשֶׂר שָׁנִים? שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרַת מָוֶת, לֹא אָמַר, מָחָר אֲנִי מֵת מַה יּוֹעִיל לִי שֶׁאֶנְקֹם בְּמִדְיָן? אֶלָּא נִזְדָּרֵז לְכָל אוֹתוֹ עִנְיָן... אֲבָל יְהוֹשֻׁעַ לֹא עָשָׂה כֵן. כְּשֶׁבָּא לְהִלָּחֵם עִם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, אָמַר, אִם אֲנִי הוֹרְגָם, מִיָּד אֲנִי מֵת כְּשֵׁם שֶׁאֵרַע לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ. מֶה עָשָׂה? הִתְחִיל בְּאֶחָד וּמְעַכֵּב בְּמִלְחַמְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה (יהושע יא, יח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָךְ עָשִׂיתָ, הֲרֵינִי מְקַצֵּר שְׁנוֹתֶיךָ עֶשֶׂר שָׁנִים. אָמַר דָּוִד, רַבּוֹת מַחְשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וְגוֹ'.
כלומר, משה רבינו לא עיכב המלחמה עם מדין למרות שידע שמיד לאחרי המלחמה יאסף אל עמיו. זהו שבחו של משה רבינו. לעומת זה, יהושע בן נון, האריך את המלחמות בארץ כנען נגד ל"א מלכים במשך שנים רבות, כי ידוע ידע שהוא לא ימות עד לאחרי שיכבוש את ארץ ישראל, שכן הקב"ה הבטיח לו שהוא ינחיל את הארץ לבני ישראל. ומכיוון שרצה יהושע להאריך ימים, לכן הבטיח שהמלחמה לא תיגמר מיד, אלא בלשון התנ"ך "ימים רבים עשה יהושע את כל המלאכים האלה מלחמה".
ב.
התמיהה הגדולה מובנת מאיליה. אם היינו אומרים היום שמנהיג מדינה מושך מלחמה באיטיות, וממשיך לשלוח לחזית חיילים נאמנים למסור את נפשם בקרב, וכל זאת רק כדי להמשיך את כהונתו או אפילו את חייו, היינו מכנים זאת – ובצדק! - שחיתות נבזית. והנה באים חכמינו ז"ל ומאשימים את יהושע בן נון, האיש שהקב"ה בכבודו ובעצמו בחר בו בתור ממלא מקומו של מבחר מין האנושי, והעיד עליו: וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, את הצדיק הגדול הזה מאשימים בחטא חמור כזה?
ומאידך, מה השבח הגדול על משה שלא נכנע לנגיעות אישיות, ולא עיכב את המלחמה נגד מדיין, בה בשעה שהקב"ה ציווה עליו "נקום נקמת בני ישראל"?
ה'שפת אמת' זי"ע מעניק לנו תובנה עמוקה בעניו, (פרשת מטות - תר"נ).
תורף דבריו הקדושים הוא כך:
בוודאי ובוודאי שיהושע לא עיכב המלחמה חלילה בזדון בגלל שדאג לעצמו ולחייו. רבותינו במדרש מדברים על משהו אחר לגמרי - על דחף ונגיעה בתת הכרתו של יהושע, לא במודעות הגלויה שלו.
ברור למדי שבלבו החשוף של יהושע עבד ה' רצה לקיים את רצון בוראו, ללחום מלחמת ה', לכבוש את ארץ כנען ולהנחילה לעם השם. אבל מאחורי ההכרה הגלויה, בעמקי ההוויה, הסתתר רצון נוסף: אני רוצה להאריך ימיי. וכיון שיהושע בן נון ידע שעד שהמלחמה לא נגמרת הוא לא ימות, לכן במחילות הנסתרות של נפש המנהיג שררה מוטיבציה נסתרת מעין כל, אפילו מעיני המנהיג, שהאפילה ללא מודע על הרצון והאמביציה לנצח את המלחמה.
בגלל זה אכן נמשכה המלחמה ימים רבים. כי חלק מלבו הטהור של יהושע, החלק המכוסה מעיני האדם עצמו, לא רצה באמת לנצח. החשק החבוי בתת הכרתו לחיות יותר החלישה כביכול את הבהירות ואת האנרגיה של יהושע בן נון לגמור את המלחמה בזריזות.
וזהו אכן השבח הגדול של משה רבינו. החילוק בינו ובין תלמידו לא היה במה שעשו בפועל: שניהם היו מסורים אך ורק לקיום רצון הבורא. שניהם הלכו ללא עיכוב ללחום את מלחמת ה'. החידוש של משה היה שהיה 'משוחרר' לגמרי, גם בעמקי נפשו, ללא שום נגיעות אישיות כלל וכלל. גם בפנימיות ליבו לא הייתה שום תשוקה אחרת לבד קיום ציווי ה' לנצח את מדין. לחיים האישיים שלו לא הייתה שום משמעות לעומת קיום המצווה של נקמת המדיינים. אי לכך, המלחמה הצליחה בגדול ובזריזות, כי לא היו שום שיקולים אחרים לבד מניצחון המלחמה עצמה.
בלשון השפת אמת: "שאם לא הי' גובר בו (במשה) נקמת בני ישראל יותר מכל חיי נפשו, הי' ממילא בו קצת נגיעה, ואז לא היה עולה יפה בידו הנקמה... ואילו אצל יהושע, על ידי שהי' בו קצת נגיעה שעלה במחשבה שימי חייו תלוין בזה, שוב לא הי' יכול להילחם בנקל והי' לו מלחמה בעצמו ימים רבים של צער".
"מלחמה בעצמו". היה כאן קונפליקט עוצמתי בנבכי נפשו של יהושע, אפילו אם לא היה מודע לכך.
ג.
בדרך זו מסביר בעל השפת אמת את עומק דברי התורה (יהושע יא, יח): "יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה". לכאורה, אם עשה יהושע מלחמה אחת והפסיק, לפי שרצה להאריך ימים, מובן, אבל אם במשך כל הימים האלה עשה מלחמה, ללא הפסק, אז הפירוש הוא שהוא פשוט שלח חיילים לחזית ובמזיד אסר עליהם לנצח... הרי זו עבירה נוראה!
מסביר בעל השפת אמת ככה: וודאי שיהושע המשיך את המלחמה בכל התוקף, ללא הפסקה וללא שום עיכובים לכאורה. אבל בגלל שבתוך עמקי נפשו התנהל קונפליקט פנימי, הרי המלחמה בתת הכרתו לא נתנה לו את היכולת לראות ניצחון מוחץ ומהיר.
וכאן רואים את הדיוק הנפלא בכל מילה בתורה. מהו הפירוש "ימים רבים עשה יהושע"? איפה מוצאים לשון זה? בפרשת שמות בגלות מצרים. ואכן במדרש שם (שמו"ר א, לד) אמרו חז"ל: "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, יָמִים שֶׁל צַעַר הָיוּ, לְפִיכָךְ קוֹרֵא אוֹתָן רַבִּים".
מסביר השפת אמת: "ימים רבים עשה יהושע מלחמה" פירושו שמלחמת יהושע הייתה כרוכה בצער פנימי, בקונפליקט בתוכיות הנפש שלו. בתוך נפשו של יהושע היה קרע ומתח פנימי, אפילו אם לא היה מודע לכך, ובגלל הצער והקרע הפנימי הזה, המלחמה נמשכה ונמשכה "ימים רבים", ולא הסתיימה בניצחון חד וחלק.
ומסיים השפת אמת:
"ולכן מסיים המדרש רבות מחשבות בלב איש, לומר שלא הי' כאן שום חטא, רק איזהו הרהור, וזה ההרהור הי' עיכוב שלא הי' יכול להילחם ברגע אחת. והשי"ת הוא בוחן לבות וכליות, שאפילו המחשבות שהאדם בעצמו אינו מרגיש בהם, גלויין הם לפניו ית"ש. וזהו הי' שבחו של משה רבינו עליו השלום שלא הי' מרגיש שום נגיעה כלל".
ד.
ברור שיש כאן לקח בהיר למנהיגי המלחמה בארץ ישראל, כיצד צריכה להתנהל מלחמה.
במשך עשרות השנים האחרונות, מאז מלחמת ששת הימים, מנהיגי צמרת הפוליטית וצמרת הביטחון בישראל ניהלו מלחמות כשידיהם כבולות באזיקים. זו לא הייתה בעיה בתת הכרה, אלא גם במודעות גלויה וחשופה. היה ברור לכל, ואולי גם להם, שהם לא רוצים או בדמיון שלהם לא יכולים, לנצח כליל.
הסיבה לא מסובכת. כשמישהו לא מאמין בכל נימי נפשו שהוא לוחם על חבל ארץ ששייך אליו באמת לאמיתו, ובגלל החינוך ה'נאור' שלו הוא מתחיל השתכנע בצד האויב, ואפילו אם הוא 'ימני', קשה לו להכריז בפה גלוי לעצמו ולכל העולם שבורא העולם העניק את חבל הארץ הזה לעם ישראל בתור נחלת עולם, הרי ברור שהמלחמות שלו מתוסבכות ומעורפלות ברגשי אשמה ובושה.
מלחמתו של יהושע בן נון נמשכה שבע שנים בגלל הקונפליקטים הפנימיים שלו כביכול, והמלחמה הנוכחית נמשכת כבר שבעים שנה בגלל הקונפליקט הגלוי שלנו, שבו מנהיגי המלחמה לא משוכנעים שאלוקי עולם הנחיל את הארץ הזו לעם עולם.
ה.
דומני שרבנו השפת אמת מעניק לנו כאן הוראה גם לכל ה'מלחמות' הקטנות והגדולות בחיינו.
אם אני הולך להתנתק מבן משפחה שלי, מחבריי, מבני הקהילה שלי, ובכלל מיהודי אחר, אני צריך לשאול עצמי שוב ושוב, אם יש כאן נגיעות אישיות שלא קשורות כלל וכלל לקיום רצון השם.
הרי אם ליהושע בן נון היו נגיעות כביכול, כמובן בהתאם למדרגתו כי הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, הרי כל שכן שלאנשים כערכנו החיים בשנת תשפ"ד יש גם נגיעות, לפעמים נגיעות מאד לא בריאות. האם יתכן אולי שבגלל לחץ חברתי, קטנות המוחין, רדידות, עקשנות, שחצנות, טיפשות, רצון לשליטה, פחד ומורך לב, אני מתנתק מבני משפחה, אני חותך מעצמי איברים שהם 'עצם מעצמי ובשר מבשרי'?!
נקוט כלל זה בידך: כשיוצרים פירוד לבבות בתוך משפחה ובתוך קהילה אפילו אם הדבר בא מתוך נימוקים של קדושה ואמונה, יתכן מאד מאד שמאחורי כל זה מסתתר כח הס"ם שרוצה להחריב את חייך רח"ל. אולי במודעות הגלויה אתה מאמין באמת שאתה לוחם מלחמת ה' ואתה עושה הכל לשם שמים, אבל האמן נא לדברי בעל השפת אמת, שיתכן ובתת הכרה אתה פשוט פחדן, או קורבן לטיפשות. השפת אמת ידע שדברים כאלה יכולים לקרות אפילו לאדם חשוב כמוך.
עצתי לך, אחי היקר, לעשות שני דברים: ראשית, לך תתייעץ עם יהודי ירא שמים ובר דעת, שנמצא מחוץ לתמונה, שלא יפחד להטיח בך את האמת. ושנית, שב בשקט ובמנוחת הנפש, ותתבונן לעשר דקות בכנות מלאה האם כשתהיה בגיל תשעים ותשע תהיה גאה בצעד הרדיקלי שעשית היום - להתנתק מבני משפחתך בשם התורה והיראה?
וזכור תמיד את דבריו הנוקבים של בעל התניא (פרק מא): "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, וּמְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וּמַבִּיט עָלָיו וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי". או כפי ששמעתי פעם מהוד כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל את המלים הנוקבות הללו: "את הקב"ה אתה לא מרמה; את העולם אתה גם לא מרמה; את מי אתה מרמה? רק את עצמך. אבל מה ה'קונץ'", תהה הרבי, "כשטיפש מרמה טיפש?!"
- תגובה
סיכום השיעור:
״טעמו וראו״ טורו של הרב יוסף יצחק ג׳ייקבסון בעיתון בקהילה.
פורסם בעיתון בפרשת מטות מסעי תשפ״ד.
שיעורים קשורים
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!