Picture of the author
Picture of the author

יהדות אמתית לא מפחדת מהעולם שבחוץ

40 דקות

סיכום השיעור:

אחד הרגעים הכואבים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל הוא סיפור חטא המרגלים המופיע בפרשתנו. קבוצת אנשים מובחרים ששלח משה רבנו לארץ, חוזרת ואומרת פה אחד: אין סיכוי לנצח את היושבים שם. העם מאמין להם, מקבל את הדברים ופורץ בבכי שממשיך ומלווה אותנו עד היום.

איך ייתכן שדווקא אלה שזכו לחוות את הניסים הגדולים ביותר בהיסטוריה, לאכול מן משמים ולזכות להתגלות אלוקית מופלאה – פקפקו ביכולותיו של אלוקים להביאם אל הארץ המובטחת?

האמת היא שהמרגלים לא פחדו מכישלון במאבק על הארץ, הם חששו דווקא מההצלחה. הם ידעו היטב מה מצפה להם ברגע שאחרי כיבוש הארץ וזה מה שכל כך הרתיע אותם. הבנת טעותם של המרגלים תעניק לנו שיעור מאלף וטעם אלוקי לחיי השגרה והחולין שלנו.

קטגוריות

אנא השאירו את תגובתכם למטה!

  • Anonymous -לִפנֵי 1 שָׁנָה

    שלום וברכה כבוד הגה"ח ר' יוסף יצחק ג'ייקובסון שליט"א
    בהמשך לשיעור "איך להרגיש את הבורא לא רק בשעת הלימוד והתפילה" רציתי להאיר עניין נוסף,
    הרי כלל ישראל גם כשהוא היה במדבר ובתוך ענני הכבוד ואכל "מן" לחם מן השמים ושתה מבארה של מרים וכו' וכו' כפי שתואר באריכות בשיעור - עדיין הם חטאו,
    הם חטאו בעגל, הם חטאו במתאוננים, הם חטאו כשביקשו לאכול בשר, וכו'
    אלא העניין הוא שהחטאים שלהם במדבר היו חטאים של תאוות,
    כלומר חטאים של התמודדות מול היצה"ר והיה להם עבודה של אתכפיא -
    אבל את העבודה שלהיות לגמרי סמוכים על הקב"ה לא היה להם שהרי הם היו מוקפים לגמרי באלוקות כנאמר לעיל לחם מן השמים, בארה של מרים, בגדים שגדלו איתם וכו' -
    וכמו"כ היום בזמננו כשיהודי יוצא לעבודה ועוזב את הישיבה או את הכולל הוא יוצא למצב שהוא כל הזמן צריך להישען על הקב"ה,
    שישלח לו קונים והעסק ירוויח וכו' וכו' בשונה ממה שהיה בישיבה או אברך צעיר שהתמודדות שלו היא התמודדות של תאוות -
    כן ללמוד או לא, כן לכוון בתפילה או לא, כן לשמור את העיניים או לא,
    ומסופר על הרה"ק ר' שמעון סופר בנו של החת"ס שהיה רב בקראקא ורצה לעזוב את העיר ולחזור להיות רב בפרשבורג וניסו לשכנעו בכל מיני דרכים אך ממש התעקש, ובבוקר לפני שעזב את העיר הוא הודיע שבסוף הוא לא עוזב,
    ושאלו מדוע ? מה קרה ששינת את דעתך ? וסיפר שאתמול היה אצלו דין תורה של עני ועשיר,
    אותו עני היה עובד בבוקר לפרנסתו בחנות מכולת ואחה"צ היה הולך לבית הכנסת להגיד תהילים,
    יום אחד פנה אליו יהודי עשיר ואמר לו אני רוצה לעשות איתך עיסקה,
    אתה תגיד תהילים כל היום בבית הכנסת למען הצלחת העסק שלי ואני יפרנס אותך בשלמות מידי חודש בחודשו אני יתן לך כסף כדי שתוכל לחיות וכך לא תהיה לך כלל דאגת הפרנסה,
    וחתמו הסכם וכך היה, לאחר חודש העני ביקש להפר את החוזה ואמר שאינו מעוניין להמשיך כך,
    והלכו לדין תורה אצל ר' שמעון סופר ושאל את העני מה טענתך ? מדוע אתה רוצה להפר את ההסכם ?
    אז אמר העני שכל חיי הייתי קם בבוקר ואומר ריבונו של עולם תעזור שהסחורה תגיע לחנות בזמן,
    וכשהסחורה הייתה מגיעה הייתי אומר ריבונו של עולם תעזור שיגיעו קונים, וכן הלאה וכן הלאה -
    אבל לאחר שחתמנו את ההסכם אני לא נפגש עם הריבונו של עולם אני אמנם אומר תהילים כל היום אבל אני לא מרגיש קשר כל כך חזק כמו שהיה לי לפני כן, אמר ר' שמעון סופר אם בעיר הזאת יש כאלו יהודים שרוצים לעבוד כדי שתהיה להם שייכות עם הקב"ה - אני לא רוצה לעזוב את העיר הזאת ואמשיך להיות רב העיר

    תודה רבה על השיעור המיוחד הזה, ועל כל השיעורים הקודמים - ממש מחיה נפשות

    השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.

    • YYJ

      Yosef Yitzchak Jacobson -לִפנֵי 1 שָׁנָה

      תודה לבבית מעומק הלב על הערה והארה זו, וכמובן על הסיפור לבסוף.

      ותודה על הפידבק וההדים הנשגבים. ובבקשה לפרסם השיעורים והאתר.

      השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.

אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו

צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו

לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
Picture of the authorPicture of the author