י"ט כסלו בכפר חב"ד: חידושה של תנועת החסידות

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

• דצמבר 7, 2017
• |
• י״ט כסלו תשע״ח
• |
• 499 צפיות

• הדפס

  לפתח את ה'גאון יעקב'

  מדוע הנוצרים הבפטיסטים פרצו במחיאות כפיים סוערות? מה ביקש נשיא ארצות הברית בחנוכה?

  הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון

  • דצמבר 7, 2017

   

   

  לפתח את הגאון יעקב

   

  מדוע הנוצרים הבפטיסטים פרצו במחיאות כפיים סוערות? מה ביקש נשיא ארצות הברית בחנוכה? מה בין תשובה עילאה לבין תשובה תתאה? ומה היא סיבת הגלות

   

  שנה אחת באתי לדבר בעצרת המרכזית של י"ט כסליו בכפר חב"ד. לפני שהגיע הזמן שלי לדבר, טיילתי בכפר כדי להתאוורר.

  תוך כדי הליכה, ראיתי שלושה ילדים חמודים מילדי הכפר, יושבים ושותים סודה. כנראה הם קלטו שאני לא ממש בתוך ה'סיסטם' כמו שאומרים. הם שאלו אותי: 'הכל בסדר? את מי אתה מחפש?' אמרתי להם: הכל בסדר, רק שאני נואם עוד מעט, אז בינתיים אני מטייל וחושב קצת.

  פתאום אחד מהם אומר לי: 'איך אתה מרגיש עכשיו, אתה מתרגש?'. הסתכלתי עליו ואמרתי: אני לא כל-כך מתרגש כמו שאני מתוח. כשהילדים האלה שמעו את התשובה, הם עשו לי כן עם הראש, והראו הזדהות רגשית בריאה ונורמלית כלפי. ראיתי שכשדיברתי איתם עם רגש אותנטי, הם הגיבו  בצורה ישרה ואמתית.

  אני כל כך התרגשתי מההזדהות שלהם. שאלתי אותם: אתם תכנסו לדרשה שלי, או שזה ישעמם אתכם? הם ענו פה אחד: "אנחנו נכנסים ואנחנו רוצים להקשיב! תדע לך שאנחנו באותה רמה של המבוגרים, ואנחנו נקשיב לכל הדרשה!".

  שאלתי אותם: אתם יודעים למה אני מתוח? הם ענו: "בוודאי! זה כמו שאנחנו הרגשנו לפני המאמר של הבר מצוה. היינו מתוחים מאוד, כי יש קהל גדול שמקשיב".

  פתאום אחד מהם אומר לי משפט מדהים: "אבל תדע שאתה מי שאתה! אתה לא תלוי בדרשה!"

  זה היה כל כך נחמד! הבעיה היא שבדרך כלל אנשים לא גדלים עם המחשבה הזאת, אלא גדלים בתוך בועה אחרת.

  תשובה עילאה

  ישנם שני מושגים בתורת הקבלה, שבוודאי כולם מכירים אותם: 'תשובה תתאה' ו'תשובה עילאה'. נראה לי שבדרך כלל שתי המילים האלה לא נותנות לנו רגש של שמחה. לא תשובה תתאה, וגם לא תשובה עילאה. המושגים האלה לא משמחים, כי אנחנו לא כל כך מבינים מה זה אומר. הרבי אמר, ואני שמעתי את זה מפי קדשו עשרות פעמים, שבדורנו העיקר זו התשובה עילאה. תמיד תמהתי על האמירה הזאת: הרי תשובה עילאה היא מדרגה מאד נעלית!

  מתישהו, התבגרתי קצת, והבנתי מה שלא תפסתי קודם. תשובה תתאה פירושה לעשות תשובה על הטעויות שעשית. לשוב על כל הדברים הלא נכונים שעשית במחשבה, בדיבור ובמעשה. לעומת זאת, תשובה עילאה, התשובה העליונה, היא תשובה שיהודי עושה על עצם המחשבה הזאת שהוא צריך לעשות תשובה! תשובה עילאה היא תשובה על זה שאני מחשיב את עצמי לכלום.

  אני חוזר בתשובה על כך שכל היום וכל הלילה אני הורג את עצמי מבפנים. אני כל הזמן יורד על עצמי וחושב: 'אתה לא טוב!'. על המחשבות האלה אני צריך לעשות תשובה. אכן באמת, זו התשובה העיקרית של דורנו. כשעושים תשובה כזאת, אז הרבה יותר קל להתוועד, להודות על טעויות ולתקן אותם.

  בשיחת שבת נצבים תשי"ט, הגדיר הרבי שתי השכבות בתשובה. תשובה תתאה היא על עבירות. אני מתחרט על כל המעשים, דיבורים ומחשבות אשר לא טובות המה. תשובה עילאה היא ההכרה, שבעצמותי מעולם לא חטאתי! המהות שלי מאוחדת לעד ולעולמי עולמים עם הקב"ה, ושום עבירה לא יכולה לפגום עצם ההתקשרות הזו.

  הדבר הזה נכון, גם כשמדברים על יחסנו עם יהודים אחרים, שבאים משכבות שונות של עם ישראל. אם אני יודע שהקב"ה אוהב אותי אהבה עצמית, ממילא אני לא יושב ודן אחרים. רק אם אני מאוכזב מעצמי אני מרגיש צורך להנמיך ולהשפיל את הזולת, כדי להרגיש יותר טוב. לעומת זאת, אם אני במקום של חיים עצמיים, חיים של 'נפש השנית בישראל', אני יכול להסתכל על יהודי אחר ולהעריך אותו מצד הנפש השנית שבו.

  סיבת הגלות

  שבת אחת הרבי דיבר על הסיבה שבעטיה התחילה הגלות. בדרך כלל אומרים שהגלות התחילה כשהשבטים מכרו את יוסף למצרים. הרבי הסביר אחרת. הוא אמר שצריך להבין איך בכלל השבטים יכלו למכור את יוסף? כל האפשרות למכור אותו הייתה, כי ראובן לא היה איתם. "וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור, ויקרע בגדיו... הילד איננו ואנה אני בא". איפה היה ראובן בעת המכירה? רש"י מפרש: "שהיה ראובן עסוק בשקו ובתעניתו, על אשר בלבל יצועי אביו". ראובן היה עסוק באותו זמן בתענית, ועשה כל מיני תיקונים וייחודים.

  הסביר הרבי: ממה באמת התחילה הגלות מצרים? היא לא התחילה מכך שמכרו ילד יהודי לעבד. היא התחילה מדבר הרבה יותר דק. הכל התחיל מכך שיש יהודי קדוש, שממשיך לעסוק בשקו ובתעניתו, גם כשהוא יודע שיש ילד יהודי מושלך בבור. הגלות מתחילה מכך שזה נראה מוצדק להניח לילד להישאר בבור, כדי לעסוק בעצמי.

  רבנו הזקן בפרק ל"ב בתניא קבע כלל גדול, מה היא אהבת ישראל. אהבת ישראל אמיתית פירושה שכשאתה אוהב יהודי אחר, אתה אוהב את עצמיותך. אם חלילה אתה לא אוהב בטבעיות יהודי אחר, זה בגלל שכנראה במקום זה אתה אוהב את החליפה שלך או את חשבון הבנק שלך. יש לך בעיה שאתה לא אוהב את עצמיותך. אם כן היית אוהב את עצמיותך, היית נפתח בטבעיות ליהודי אחר.

  רגש נחיתות

  נקודה נוספת שנגזרת מהעדר האימון עצמי היא הבעיה שיש ביחס בינינו ובין אומות העולם. אסור להתכחש לעובדה שאלפיים שנות גלות לא יצרו רק אנטישמיות, אלא יצרו גם רגשי נחיתות עמוקים בעם היהודי, וישנם יהודים שמרגישים רע עם עצם זה שהם יהודים. הרבה מהסופרים והעיתונאים בארץ, משדרים בין השורות של כל הכתיבה שלהם, שהם בעצם לא יכולים לסלוח לעצמם על יהדותם. הם ממש מאמינים לאלפיים שנות אנטישמיות, שאנחנו  האשמים בכל הצרות שהגויים עשו לנו.

  עד שזרח אורו של הבעל שם טוב הקדוש, היהודים ניגנו תמיד 'איכה'. "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה". כשהופיע מורנו הבעש"ט, הוא התחיל לנגן את שיר השירים: "ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין". החסידות החזירה את תכונת המלכות לנפש של היהודי בתוך הגלות במצב שלפני הגאולה. החסידות הגיעה ליהודי ואמרה: מספיק! הגלות זה לא צו כניעה לתמיד!

  אמנם מתפללים לשלום המלכות, ו'דינא דמלכותא דינא' כי הקב"ה קבע שבזמן הגלות, צינורות ההשפעה יעברו דרך אומות העולם. אבל למכור את נשמתך ואת עצמיותך?  תזכור שאתה בן של מלך מלכי המלכים! אומות העולם מצפים ממך לשמוע את דבר ה'! אם חלילה אתה מכופף את ראשך לעומתם, הם מתביישים בך, כי הם מרגישים את האמת,  שאתה בן של הקב"ה.

  הנאום לקציני דת

  פעם הזמינו אותי לדבר בפני קציני הדת של צבא ארה"ב. ישבו שם באולם אלפי נוצרים, וכולם הקשיבו לי - יהודי אחד שמדבר אליהם. האמת שהיה הרבה יותר קל לדבר אליהם, מאשר לדבר, להבדיל, לקבוצה של יהודים, קודם כל כי הם מכבים את הסלולרי כשהם יושבים להרצאה אבל הם גם יודעים להקשיב יפה. יהודים, שתבוא עליהם הברכה, לא ממש מקשיבים. כל יהודי הוא דיין. דיין מומחה אפילו. כל דבר הוא בודק אם זה טוב או לא. לעומת זאת, הגויים יודעים להקשיב.

  אני דיברתי איתם בערך שעה. ראש הקצינים של הקבוצה הזאת, שמו הוא דוגלס קרבר. הקצין הזה, הוא בפטיסט. הבפטיסט זה חוג  של נצרות שהם מאוד נלהבים. אותו דוגלס לקח את המיקרופון בסוף הנאום, הודה לי על הדברים, ואחר כך אמר בהומור: "ברור כשמש, ראביי ג'ייקובסון התחנך אצל הבפטיסטים! לפי איך שהוא מדבר, הוא ודאי קיבל השראה מהבפטיסטים". כמובן שכל הקהל צחק.

  אני ישבתי, ובראש עברה לי מחשבה: 'תצחק, זו סך הכל בדיחה טובה'. אבל הלב שלי לא נתן לי לצחוק. משהו העיק עלי. חשבתי לעצמי שאני יושב פה היום, רק בגלל שבמשך אלפי שנים יהודים מסרו את נפשם להאמין בה' אחד. הרי מיליוני יהודים במהלך הדורות נטבחו בימי זעם וגזרות לאורך שנות הגלות, כי הם לא הסכימו לקבל את הנצרות. אז אפילו אם הוא רק מתבדח, אני לא יכול לקבל בדיחה כזו. בוודאי כולם שם הבינו שזאת בדיחה; הרי הייתי עם זקן ופיאות ולא חשבו שאני בפטיסט. אבל אפילו בתור בדיחה, לא יכולתי לקבל את זה.

  נזכרתי אז בסיפור, ששאלו את האדמו"ר הזקן בבית האסורים אם הוא שייך להבעש"ט. אם הוא היה עונה: 'לא', היו מיד משחררים אותו. רבנו הזקן אמר שהוא לא היה יכול להיפרד מהבעש"ט אפילו לרגע אחד, ואפילו רק למראית עין של הגויים בפטרבורג ברוסיה. הוא אמר מייד: כן! אני שייך לבעש"ט!

  שוב חשבתי לעצמי: יוסף יצחק, תפסיק להיות קנאי כזה! תירגע, ככה זה באמריקה. כאן זאת לא ארץ מתוחה כמו ישראל, ואם מתבדחים אז מה יש? מיד אחר כך אמרתי לעצמי: הרי לא הזמינו אותי לכאן בגלל המראה שלי או הראש שלי. הזמינו אותי בתור נציג של העם היהודי! אם אני מייצג את העם היהודי אני צריך להיות נאמן! כל הוויכוח הזה עלה במוחי, בתוך חצי שניה, ולא ידעתי מה לעשות בדיוק... להעיר לו זה לא דרך ארץ, אבל בסוף החלטתי: אני מעיר לו ויהי מה! אמרתי לו: גנרל קרבר, עם כל הכבוד, אתה טעית. הבפטיסטים למדו את זה מאיתנו! אתם יודעים מה קרה באותו רגע? כל הנוצרים האלה, התחילו למחוא כפיים...

  אמרתי לעצמי: 'ריבונו של עולם, לפני רגע הוא אמר שאני למדתי מהם, אז כולם צחקו. עכשיו אני אומר להם אתם למדתם מאיתנו, ובמקום לזרוק עליי עגבניות נותנים לי מחיאות כפיים סוערות... באותו רגע הבנתי מה ששמעתי מפה קודשו של קודש הקודשים, הרבי מליובאוויטש זכרונו לברכה, במשך עשרות שנים, שאם היהודים רוצים שהעולם יעריך ויכבד אותם, הדבר הראשון שהם צריכים לעשות, זה להעריך את עצמם. הם צריכים לאהוב את עצמם, ולהאמין במורשתם, בתורתם, בארצם ובאלוקיהם. "בי מלכים ימלוכו". העולם רוצה לראות בני מלכים ולא עבדים.

  חנוכה בוושינגטון

  עוד סיפור בהקשר הזה, שמעתי פעם משליח, שהוא בעל המעשה בעצמו. השנה הייתה  תשל"ט, והזמן חג החנוכה. היום ברוך ה', יש כבר חנוכיות גדולות בחוצות הערים בכל העולם, אבל אז זה היה דבר חדש. כולם הדליקו חנוכיות רק בבתים – בחלון או בפתח הדלת. באותה שנה היה חידוש מהפכני, שבפעם הראשונה הדליקו חנוכיה בבית הלבן בוושינגטון. נשיא ארה"ב דאז היה ג'ימי קרטר, והוא בעצמו בא להחגיגה. השליח שארגן את כל ההדלקה הזאת סיפר שהוא ונשיא ארה"ב ויהודי אחד שהיה היועץ של הנשיא (מר סטוערד אייזנשטאט), עלו במנוף כדי להדליק את החנוכייה. החנוכייה הייתה גדולה מאוד, וכל העיתונות והתקשורת האמריקאית הייתה שם לראות את החידוש הגדול של הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן. ההדלקה הייתה בליל רביעי של חנוכה.

  הנשיא התכבד להדליק את השמש, והיועץ היהודי, אייזנשטט שמו, בירך והדליק את ארבעת  הנרות. היה שם ממש פירסומי ניסא. אחרי כמה רגעים, נשיא ארה"ב, מר קרטר, פנה לשליח הרבי ושאל: "ראביי, למה אתה לא מדליק את כל המנורה?" הרב לא נכנס איתו לכל הסוגיה בשבת דף כא – בית שמאי, בית הלל, פרי החג, מעלין בקודש, תוספות, רמב"ם, ספרדים-אשכנזים, דברי הט"ז וכו' מן הסתם טוב עשה שהוא לא נכנס לזה, בסופו של דבר גוי שלומד תורה, זה בעיה. בכל זאת הוא ענה לו למעשה: "בחנוכה יש שמונה ימים, והיום זה היום הרביעי. כל יום מוסיפים עוד נר, ואם כבוד הנשיא יבוא גם ביום השמיני, ידליקו את כל המנורה. אבל היום מדליקים רק ארבע נרות".

  דעתו של הנשיא לא נחה בתשובה, והוא ביקש: "ראביי! לכבודי ולכבוד ארה"ב, תדליק עכשיו את כל המנורה. אני רוצה לראות את היופי של  המנורה השלמה". נו, מה עושים? הרב התחיל להתפלפל במחשבתו והתחיל לשלוף את כל ההיתרים האפשריים: נו, הרי זה לא הדלקת נרות חנוכה ממש, זה גבוה למעלה מעשרים אמה, ונשאר רק העניין של פירסומי ניסא. נו, בוושינגטון, בשביל התקשורת, יש חילוק גדול בין ארבע לשמונה? אולי בשמונה יש עוד יותר קידוש ה'. וזה יכול לגרום עוד טוב לעם היהודי, אז שיהיה עוד ארבע נרות, לא נורא.

  ובאמת, הוא הדליק כל המנורה. הנשיא היה מבסוט, וכולם היו מבסוטים. אותו שליח החשיב את כל העניין לאירוע ענקי ובאמת צדק. אלא, שביום למחרת הוא קיבל צלצול ממזכירו של הרבי. הרבי ביקש למסור לו משפט אחד: "ממך, ציפיתי ליותר".

  המשפט הזה אומר הכל. אפשר להבין את הלחץ שהיית בו. אבל אתה הרי התחנכת בד' אמותיו של הרבי, בד' אמות של תורה ויראת שמים צרופה. גדלת במרכז חסידות חב"ד. אתה ייצגת לא רק את עצמך, אתה ייצגת את עם ה'! היית צריך להגיד נשיא ארה"ב חד משמעית: "אנחנו מעריכים ומכבדים אותך, אבל זו היא ההלכה!" כך מייצגים מלכות שמים. בסופו של דבר הרי לימדנו רבנו הזקן, שכל העולם משתוקק להכריז ביחד עם העם היהודי: 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא'.

  אנחנו צריכים לשמוע בכל זמן את ההד של ההכרזה הגדולה: "התעוררי התעוררי, כי בא אורך קומי אורי! עורי עורי, שיר דברי". למה? כי "כבוד ה' עליך נגלה". צריכים להתנער מהבעיה הפנימית שבתוכנו שלא מניחה לנו לחיות חיים פנימיים ועצמותיים. כשעושים כך, נעשים ממילא מאושרים ושמחים, כי יודעים שהאהבה של ה' אלינו היא בלי תנאים! להבין שהחסידות עוד בתוך הגלות, החזירה את המלכות הפנימית לעם היהודי. יש לנו גאון-יעקב, שמגיע מהידיעה ש"כבוד ה' עליך נגלה".

  הידיעה הזאת יכולה להוציא אותנו מגלות פרטית שבינינו לבין עצמנו, וכן בינינו לבין עולמנו. ומהגאולה הפרטית תיווצר גאולה כללית תכף ומיד ממש.

• תגובה