מה שלמדתי בניקרגואה
- אוגוסט 17, 2023
- |
- ל׳ אב תשפ״ג
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
211 צפיות
מה שלמדתי בניקרגואה
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אוגוסט 17, 2023
א.
מאה ועשרים שנה בנה נח את התיבה. למה זמן ארוך כל כך? אמרו חכמינו ז"ל, כדי שיהיה מספיק זמן להזהיר לכל בני דורו שאם לא ישובו, יטבעו במי המבול.
וכמה בעלי תשובה עשה נח, לאחר מאה ועשרים שנה?
אפס.
בסוף ניצולו רק הוא ואשתו, שלושת בניו ונשותיהם. כל שאר האנושות גוועה במבול.
והנה מגיע אברהם אבינו. "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", ואמרו חז"ל במסכת סוטה, "מלמד שהקריא להקב"ה בפי כל עובר ושב". מדרשי חז"ל מתארים את ההשפעה העצומה של אברהם אבינו על מאות אלפי בני אדם. לפי רבנו מנחם המאירי בהקדמה לפרקי אבות, אברהם אבינו השפיע על חצי מהאנושות לקרבם אל השכינה.
מה היה ההפרש בין נח לאברהם?
נח איש צדיק עמד מאה ועשרים שנה ונתן מוסר לאנשים. הוא התרה בהם שאם לא ישובו הם ימותו. התוצאה היתה אפסית.
מה עשה אברהם אבינו? הוא פתח מסעדה! "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם".
אברהם אבינו פתח את 'בית חב"ד' הראשון בהיסטוריה! במאור פנים, באהבה בוערת ובחיבה אנושית, האכיל והשקה כל עובר ושב באהלו שהיה פתוח לכל ארבע רוחות העולם. באמצעות הקירוב והאהבה הוא הוריד את השכינה למטה ושינה את פני הגלובוס לעולם ועד.
ב.
בימים האחרונים נחתתי בניקרגואה. מיד כשנכנסים למדינה מרגישים שמדובר במדינת 'עולם שלישי'. ההמתנה בתור לעבור את הגבול בין מדינת קוסטה-ריקה לניקרגואה היא חוויה בפני עצמה שלא מומלצת למי שאין לו המון סבלנות ולמי שיש לו ילדים. התורים הארוכים, בתוך אולמים לוהטים מחום קיצי של אוגוסט, עם בני אדם שאינם מבינים מילה מהשפה שלך, ואחר כך ללכת ברגל ולסחוב את המזוודות מעבר לגבול, מה שמעניק לך תחושה של פליט שנמלט ממדינתו, וכל כמה דקות שוב בדיקת דרכונים. ובכן לאחר יום כזה, אפשר להניח שאתה מותש ובמצב רוח לא הכי מרומם.
כל זה, עד שנפלתי לתוך פלנטה אחרת. הכתובת: בית חב"ד בניקרגואה. הקונטרסט היה קשה לעיכול. קבלת הפנים החמה והמלטפת לכל יהודי שהגיע לשם, מאור הפנים של הרב דוד והרבנית חנה עטר וחמשת ילדיהם יחיו, המיסו בן רגע את התשישות, העייפות, הרעב, הצמא ותחושת הניכור במדינת עולם שלישי. תחתיהם הם העניקו רגש של בית יהודי, חסידי, חם ואוהב. ארמון בתוך מדבר.
הנה אני נכנס ואני רואה מסעדה מקסימה עם האוכל הכי טעים בעולם, מהדרין מן המהדרין, שפתוחה ביום ובלילה לכל יהודי ובן אדם שרוצה לנוח ולאכול. הרב דוד עטר הוא השוחט ובודק, המוהל, הרב, והכתובת היהודית היחידה בכל המדינה. בית חב"ד שנמצאת באזור סן חואן דל סור, הוא אחד מפלאי הטבע במדינה שמלאה נופים מדהימים, הרי געש וחופים מקסימים.
בבוקר הגעתי להתפלל שחרית בציבור בבית הכנסת. ארוחת בוקר מפעימה המתינה לכל אלה שהגיעו להתפלל. אחר כך ישבתי בחוץ, לצד שולחנות המסעדה היפהפייה, והנה מישהו עובר, עוצר, ומסתכל עלי בשתי עינים תמהוניות, כאילו הייתי יצור שנפלתי מכוכב מאדים. הוא מסתכל שוב לוודא שהוא לא חולם. לא ידעתי במה מדובר, אבל חשבתי שלא תהיה טעות להגיד את המלים הללו, "אתה לא חשבת שתפגוש אותי כאן...".
הוא אכן לא חשב. זהו בחור אמריקאי העונה לשם נחום, והוא מספר לי שהוא היה רחוק רחוק מהיהדות. פעם ישב במכונית ומישהו שם הקשיב לאיזה שיעור שמסרתי. בלית ברירה גם נחום נאלץ להקשיב. והנה המסר של ההרצאה חדר בו כל כך עמוקות, עד שהוא החליט בו במקום ללכת ללמוד תורה בארץ ישראל. כעת הוא כאן עם בני משפחתו לחופש, ובשבוע הבא חוזר לארץ ישראל לשנה שניה של ישיבה בירושלים.
ג.
שבת קודש הייתה חוויה מיוחדת במינה, פלאי פלאים. הנה זוג חסידי, מארץ ישראל, רבי דוד וחנה עטר, שהיגרו כאן לאחרי נישואיהם, וכבר נמצאים עשר שנים בניקרגואה, עם חמישה ילדים מתוקים צעירים, ה' עליהם יחיו. באהבתם היוקדת, בחמימות שהיד סולדת בה, הם מקרבים מאות ואלפי יהודים לתורה ולמצוות. בתנאים לא קלים, הם מוסרים את נפשם יום-יום להמשיך את פועלו של היהודי הראשון "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", "מלמד שהקריא להקב"ה בפי כל עובר ושב", וכפירוש הרה"ק מאפטא זי"ע, "עובר ושב", שכל מי שעבר עבירה, שב בתשובה שלימה באוהלו של אברהם אבינו.
האוהל של משפחת עטר פתוח מכל ארבע הרוחות. כל יהודי, יהא אשר יהא, שנופל לכאן מכל הרוחות שבעולם, ולא משנה מהיכן הגיע, מוצא כאן את מקומו.
עשרות אלפי מטיילים ותיירים ישראלים, ויהודים משאר מדינות, העוברים בניקרגואה, כבר יודעים שישנו מקום מדהים ושקט בו מרגישים בבית. מקום עם דלתות פתוחות, קבלת פנים חמה ואווירה יהודית אותנטית. בית חב"ד חואן דל סור ניקרגואה נהפכה לכתובת לכל נשמה יהודית.
יושבים עשרות ישראלים בליל שבת, וביום השבת, בסעודת שבת, עם שירה, זמרה, אוכל מקסים, חמימות משפחתית, ומתוועדים בצורה הכי פתוחה ואוהבת. ישראלים שלא היו מעיזים להיכנס לבית כנסת במדינה היהודית, יכולים לשבת כאן שעות על גבי שעות בכיף וליהנות מזיו השכינה.
ד.
בבוקר, לאחר תפלת שחרית, אני מתיישב לכוס קפה שאין כדוגמתו בעולם. לצידו בקלווה שגם כדוגמתה אין בכדור הארץ (לפחות לא בכדור שלי) והיא מעשה אומנות של הרבנית המקומית. מתיישב לידי בחור ישראלי, יוסף חיים שמו, והוא מתחיל לגולל את סיפור חייו. אני רואה מיד שיש כאן נשמה עמוקה, רגישה, מלאה תבונה, וגם ראיתי שיש לבחור הזה 'קצת' ניסיון בעבודה של "שבע יפול צדיק וקם".
הוא גדל בארץ ישראל בבית חרדי, בחצר חסידית. הוא הלך לישיבות הטובות שלנו בארץ. והוא עזב את הכל ומסתובב כבר שנים בדרום אמריקה.
איפה הוא מצא את הקב"ה? איפה הוא מצא את התורה? כאן - בבית חב"ד בניקרגואה.
הוא בן אדם רגיש. והוא מספר לי, באותיות שלו, על הלחץ הנפשי שלא היה יכול לסבול. העובדה שהוא הרגיש שחושדים בו כל הזמן, שחושבים שהוא בחור רע, שהוא לא מעוניין ב'שטייגן', שהוא לא ירא שמים, שהוא שובב, הרגה אותו.
המציאות לפיה תמיד היה עליו להוכיח את עצמו שהוא טוב, לא העניקה לו הזדמנות פשוט 'להיות' ולהרגיש טעם בחיים. עצם ההימצאות בישיבה העניקה לו הרגשה לו טובה על עצמו.
והנה כאן, הוא אומר לי, "אוהבים אותי כפי שאני. למדתי כאן שיסוד היהדות הוא שהקב"ה מאמין בי. שאני אדם טוב. שהיהדות היא משהו פנימי, אותנטי, שנמצא בעומק הלב והנפש.
"כאן", הוא אומר, "מדברים איתי בגובה העיניים. בלי שטיקים. בלי יוהרה. בלי שחצנות. והעיקר, לא דנים אותי. מקשיבים אליי. מאמינים שכל האמת נמצאת בתוכי!
"פגשתי כאן לאחרונה", הוא מוסיף ומספר לי, "עוד בחור מהארץ. והלה שואל אותי, איך אני מוצא את האלוקים? עניתי לו: "לאחר שכל הרעש והשאון משתתק, תקשיב לקול הכי פנימי ועוצמתי בתוך עצם הלב, קול דממה דקה, קול חרישי - זה קול הנשמה שלך, והיא כבר יודעת הכל!"
"הרב ג'ייקובסון! כאן בניקרגואה, עם השערות הארוכות, והלבוש הניקרגואי, גיליתי פתאום שגם אני שלוחו של הרבי מליובאוויטש. אני יכול לדבר בגובה העיניים עם צעירים אחרים על החוויות שלי, לספר להם שכולנו חלק מהאחדות וההרמוניה האלוקית, ושכל אחד מאתנו שלוחו של הקב"ה להאיר את העולם".
ואחר כך הוא זורק שאלה. "אבל כבוד הרב", הוא שואל, "תן לי עצה איך ליצור התחדשות ביהדות. בתקופה הראשונה לקירובי הייתי כל כך לוהט. אבל עכשיו אני מפחד שאתרגל לעבודת השם. איך אני יוצר התחדשות בכל יום ויום?"
איזו שאלה! ולשמוע שאלה כזו דווקא בניקרגואה הרחוקה.
נפעמתי. וגם כאבתי את כאבו. האם בחור כזה צריך ליפול לבית חב"ד בניקרגואה כדי להרגיש את האהבה האין סופית של הקב"ה לכל בניו? האם הוא צריך לעבור נתיבים מסובכים כל כך כדי למצוא מקום שבו לא דנים אותו לחובה, מקום שיכול לגלות כל אשר בלבבו, ולא מפחדים מהמציאות האנושית שחובקת את כולנו?!
- תגובה
סיכום השיעור:
מה שלמדתי בניקרגואה
א.
מאה ועשרים שנה בנה נח את התיבה. למה זמן ארוך כל כך? אמרו חכמינו ז"ל, כדי שיהיה מספיק זמן להזהיר לכל בני דורו שאם לא ישובו, יטבעו במי המבול.
וכמה בעלי תשובה עשה נח, לאחר מאה ועשרים שנה?
אפס.
בסוף ניצולו רק הוא ואשתו, שלושת בניו ונשותיהם. כל שאר האנושות גוועה במבול.
והנה מגיע אברהם אבינו. "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", ואמרו חז"ל במסכת סוטה, "מלמד שהקריא להקב"ה בפי כל עובר ושב". מדרשי חז"ל מתארים את ההשפעה העצומה של אברהם אבינו על מאות אלפי בני אדם. לפי רבנו מנחם המאירי בהקדמה לפרקי אבות, אברהם אבינו השפיע על חצי מהאנושות לקרבם אל השכינה.
מה היה ההפרש בין נח לאברהם?
נח איש צדיק עמד מאה ועשרים שנה ונתן מוסר לאנשים. הוא התרה בהם שאם לא ישובו הם ימותו. התוצאה היתה אפסית.
מה עשה אברהם אבינו? הוא פתח מסעדה! "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם".
אברהם אבינו פתח את 'בית חב"ד' הראשון בהיסטוריה! במאור פנים, באהבה בוערת ובחיבה אנושית, האכיל והשקה כל עובר ושב באהלו שהיה פתוח לכל ארבע רוחות העולם. באמצעות הקירוב והאהבה הוא הוריד את השכינה למטה ושינה את פני הגלובוס לעולם ועד.
ב.
בימים האחרונים נחתתי בניקרגואה. מיד כשנכנסים למדינה מרגישים שמדובר במדינת 'עולם שלישי'. ההמתנה בתור לעבור את הגבול בין מדינת קוסטה-ריקה לניקרגואה היא חוויה בפני עצמה שלא מומלצת למי שאין לו המון סבלנות ולמי שיש לו ילדים. התורים הארוכים, בתוך אולמים לוהטים מחום קיצי של אוגוסט, עם בני אדם שאינם מבינים מילה מהשפה שלך, ואחר כך ללכת ברגל ולסחוב את המזוודות מעבר לגבול, מה שמעניק לך תחושה של פליט שנמלט ממדינתו, וכל כמה דקות שוב בדיקת דרכונים. ובכן לאחר יום כזה, אפשר להניח שאתה מותש ובמצב רוח לא הכי מרומם.
כל זה, עד שנפלתי לתוך פלנטה אחרת. הכתובת: בית חב"ד בניקרגואה. הקונטרסט היה קשה לעיכול. קבלת הפנים החמה והמלטפת לכל יהודי שהגיע לשם, מאור הפנים של הרב דוד והרבנית חנה עטר וחמשת ילדיהם יחיו, המיסו בן רגע את התשישות, העייפות, הרעב, הצמא ותחושת הניכור במדינת עולם שלישי. תחתיהם הם העניקו רגש של בית יהודי, חסידי, חם ואוהב. ארמון בתוך מדבר.
הנה אני נכנס ואני רואה מסעדה מקסימה עם האוכל הכי טעים בעולם, מהדרין מן המהדרין, שפתוחה ביום ובלילה לכל יהודי ובן אדם שרוצה לנוח ולאכול. הרב דוד עטר הוא השוחט ובודק, המוהל, הרב, והכתובת היהודית היחידה בכל המדינה. בית חב"ד שנמצאת באזור סן חואן דל סור, הוא אחד מפלאי הטבע במדינה שמלאה נופים מדהימים, הרי געש וחופים מקסימים.
בבוקר הגעתי להתפלל שחרית בציבור בבית הכנסת. ארוחת בוקר מפעימה המתינה לכל אלה שהגיעו להתפלל. אחר כך ישבתי בחוץ, לצד שולחנות המסעדה היפהפייה, והנה מישהו עובר, עוצר, ומסתכל עלי בשתי עינים תמהוניות, כאילו הייתי יצור שנפלתי מכוכב מאדים. הוא מסתכל שוב לוודא שהוא לא חולם. לא ידעתי במה מדובר, אבל חשבתי שלא תהיה טעות להגיד את המלים הללו, "אתה לא חשבת שתפגוש אותי כאן...".
הוא אכן לא חשב. זהו בחור אמריקאי העונה לשם נחום, והוא מספר לי שהוא היה רחוק רחוק מהיהדות. פעם ישב במכונית ומישהו שם הקשיב לאיזה שיעור שמסרתי. בלית ברירה גם נחום נאלץ להקשיב. והנה המסר של ההרצאה חדר בו כל כך עמוקות, עד שהוא החליט בו במקום ללכת ללמוד תורה בארץ ישראל. כעת הוא כאן עם בני משפחתו לחופש, ובשבוע הבא חוזר לארץ ישראל לשנה שניה של ישיבה בירושלים.
ג.
שבת קודש הייתה חוויה מיוחדת במינה, פלאי פלאים. הנה זוג חסידי, מארץ ישראל, רבי דוד וחנה עטר, שהיגרו כאן לאחרי נישואיהם, וכבר נמצאים עשר שנים בניקרגואה, עם חמישה ילדים מתוקים צעירים, ה' עליהם יחיו. באהבתם היוקדת, בחמימות שהיד סולדת בה, הם מקרבים מאות ואלפי יהודים לתורה ולמצוות. בתנאים לא קלים, הם מוסרים את נפשם יום-יום להמשיך את פועלו של היהודי הראשון "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", "מלמד שהקריא להקב"ה בפי כל עובר ושב", וכפירוש הרה"ק מאפטא זי"ע, "עובר ושב", שכל מי שעבר עבירה, שב בתשובה שלימה באוהלו של אברהם אבינו.
האוהל של משפחת עטר פתוח מכל ארבע הרוחות. כל יהודי, יהא אשר יהא, שנופל לכאן מכל הרוחות שבעולם, ולא משנה מהיכן הגיע, מוצא כאן את מקומו.
עשרות אלפי מטיילים ותיירים ישראלים, ויהודים משאר מדינות, העוברים בניקרגואה, כבר יודעים שישנו מקום מדהים ושקט בו מרגישים בבית. מקום עם דלתות פתוחות, קבלת פנים חמה ואווירה יהודית אותנטית. בית חב"ד חואן דל סור ניקרגואה נהפכה לכתובת לכל נשמה יהודית.
יושבים עשרות ישראלים בליל שבת, וביום השבת, בסעודת שבת, עם שירה, זמרה, אוכל מקסים, חמימות משפחתית, ומתוועדים בצורה הכי פתוחה ואוהבת. ישראלים שלא היו מעיזים להיכנס לבית כנסת במדינה היהודית, יכולים לשבת כאן שעות על גבי שעות בכיף וליהנות מזיו השכינה.
ד.
בבוקר, לאחר תפלת שחרית, אני מתיישב לכוס קפה שאין כדוגמתו בעולם. לצידו בקלווה שגם כדוגמתה אין בכדור הארץ (לפחות לא בכדור שלי) והיא מעשה אומנות של הרבנית המקומית. מתיישב לידי בחור ישראלי, יוסף חיים שמו, והוא מתחיל לגולל את סיפור חייו. אני רואה מיד שיש כאן נשמה עמוקה, רגישה, מלאה תבונה, וגם ראיתי שיש לבחור הזה 'קצת' ניסיון בעבודה של "שבע יפול צדיק וקם".
הוא גדל בארץ ישראל בבית חרדי, בחצר חסידית. הוא הלך לישיבות הטובות שלנו בארץ. והוא עזב את הכל ומסתובב כבר שנים בדרום אמריקה.
איפה הוא מצא את הקב"ה? איפה הוא מצא את התורה? כאן - בבית חב"ד בניקרגואה.
הוא בן אדם רגיש. והוא מספר לי, באותיות שלו, על הלחץ הנפשי שלא היה יכול לסבול. העובדה שהוא הרגיש שחושדים בו כל הזמן, שחושבים שהוא בחור רע, שהוא לא מעוניין ב'שטייגן', שהוא לא ירא שמים, שהוא שובב, הרגה אותו.
המציאות לפיה תמיד היה עליו להוכיח את עצמו שהוא טוב, לא העניקה לו הזדמנות פשוט 'להיות' ולהרגיש טעם בחיים. עצם ההימצאות בישיבה העניקה לו הרגשה לו טובה על עצמו.
והנה כאן, הוא אומר לי, "אוהבים אותי כפי שאני. למדתי כאן שיסוד היהדות הוא שהקב"ה מאמין בי. שאני אדם טוב. שהיהדות היא משהו פנימי, אותנטי, שנמצא בעומק הלב והנפש.
"כאן", הוא אומר, "מדברים איתי בגובה העיניים. בלי שטיקים. בלי יוהרה. בלי שחצנות. והעיקר, לא דנים אותי. מקשיבים אליי. מאמינים שכל האמת נמצאת בתוכי!
"פגשתי כאן לאחרונה", הוא מוסיף ומספר לי, "עוד בחור מהארץ. והלה שואל אותי, איך אני מוצא את האלוקים? עניתי לו: "לאחר שכל הרעש והשאון משתתק, תקשיב לקול הכי פנימי ועוצמתי בתוך עצם הלב, קול דממה דקה, קול חרישי - זה קול הנשמה שלך, והיא כבר יודעת הכל!"
"הרב ג'ייקובסון! כאן בניקרגואה, עם השערות הארוכות, והלבוש הניקרגואי, גיליתי פתאום שגם אני שלוחו של הרבי מליובאוויטש. אני יכול לדבר בגובה העיניים עם צעירים אחרים על החוויות שלי, לספר להם שכולנו חלק מהאחדות וההרמוניה האלוקית, ושכל אחד מאתנו שלוחו של הקב"ה להאיר את העולם".
ואחר כך הוא זורק שאלה. "אבל כבוד הרב", הוא שואל, "תן לי עצה איך ליצור התחדשות ביהדות. בתקופה הראשונה לקירובי הייתי כל כך לוהט. אבל עכשיו אני מפחד שאתרגל לעבודת השם. איך אני יוצר התחדשות בכל יום ויום?"
איזו שאלה! ולשמוע שאלה כזו דווקא בניקרגואה הרחוקה.
נפעמתי. וגם כאבתי את כאבו. האם בחור כזה צריך ליפול לבית חב"ד בניקרגואה כדי להרגיש את האהבה האין סופית של הקב"ה לכל בניו? האם הוא צריך לעבור נתיבים מסובכים כל כך כדי למצוא מקום שבו לא דנים אותו לחובה, מקום שיכול לגלות כל אשר בלבבו, ולא מפחדים מהמציאות האנושית שחובקת את כולנו?!
פרשת שופטים
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אוגוסט 17, 2023
- |
- ל׳ אב תשפ״ג
- |
- 211 צפיות
מה שלמדתי בניקרגואה
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- אוגוסט 17, 2023
א.
מאה ועשרים שנה בנה נח את התיבה. למה זמן ארוך כל כך? אמרו חכמינו ז"ל, כדי שיהיה מספיק זמן להזהיר לכל בני דורו שאם לא ישובו, יטבעו במי המבול.
וכמה בעלי תשובה עשה נח, לאחר מאה ועשרים שנה?
אפס.
בסוף ניצולו רק הוא ואשתו, שלושת בניו ונשותיהם. כל שאר האנושות גוועה במבול.
והנה מגיע אברהם אבינו. "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", ואמרו חז"ל במסכת סוטה, "מלמד שהקריא להקב"ה בפי כל עובר ושב". מדרשי חז"ל מתארים את ההשפעה העצומה של אברהם אבינו על מאות אלפי בני אדם. לפי רבנו מנחם המאירי בהקדמה לפרקי אבות, אברהם אבינו השפיע על חצי מהאנושות לקרבם אל השכינה.
מה היה ההפרש בין נח לאברהם?
נח איש צדיק עמד מאה ועשרים שנה ונתן מוסר לאנשים. הוא התרה בהם שאם לא ישובו הם ימותו. התוצאה היתה אפסית.
מה עשה אברהם אבינו? הוא פתח מסעדה! "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם".
אברהם אבינו פתח את 'בית חב"ד' הראשון בהיסטוריה! במאור פנים, באהבה בוערת ובחיבה אנושית, האכיל והשקה כל עובר ושב באהלו שהיה פתוח לכל ארבע רוחות העולם. באמצעות הקירוב והאהבה הוא הוריד את השכינה למטה ושינה את פני הגלובוס לעולם ועד.
ב.
בימים האחרונים נחתתי בניקרגואה. מיד כשנכנסים למדינה מרגישים שמדובר במדינת 'עולם שלישי'. ההמתנה בתור לעבור את הגבול בין מדינת קוסטה-ריקה לניקרגואה היא חוויה בפני עצמה שלא מומלצת למי שאין לו המון סבלנות ולמי שיש לו ילדים. התורים הארוכים, בתוך אולמים לוהטים מחום קיצי של אוגוסט, עם בני אדם שאינם מבינים מילה מהשפה שלך, ואחר כך ללכת ברגל ולסחוב את המזוודות מעבר לגבול, מה שמעניק לך תחושה של פליט שנמלט ממדינתו, וכל כמה דקות שוב בדיקת דרכונים. ובכן לאחר יום כזה, אפשר להניח שאתה מותש ובמצב רוח לא הכי מרומם.
כל זה, עד שנפלתי לתוך פלנטה אחרת. הכתובת: בית חב"ד בניקרגואה. הקונטרסט היה קשה לעיכול. קבלת הפנים החמה והמלטפת לכל יהודי שהגיע לשם, מאור הפנים של הרב דוד והרבנית חנה עטר וחמשת ילדיהם יחיו, המיסו בן רגע את התשישות, העייפות, הרעב, הצמא ותחושת הניכור במדינת עולם שלישי. תחתיהם הם העניקו רגש של בית יהודי, חסידי, חם ואוהב. ארמון בתוך מדבר.
הנה אני נכנס ואני רואה מסעדה מקסימה עם האוכל הכי טעים בעולם, מהדרין מן המהדרין, שפתוחה ביום ובלילה לכל יהודי ובן אדם שרוצה לנוח ולאכול. הרב דוד עטר הוא השוחט ובודק, המוהל, הרב, והכתובת היהודית היחידה בכל המדינה. בית חב"ד שנמצאת באזור סן חואן דל סור, הוא אחד מפלאי הטבע במדינה שמלאה נופים מדהימים, הרי געש וחופים מקסימים.
בבוקר הגעתי להתפלל שחרית בציבור בבית הכנסת. ארוחת בוקר מפעימה המתינה לכל אלה שהגיעו להתפלל. אחר כך ישבתי בחוץ, לצד שולחנות המסעדה היפהפייה, והנה מישהו עובר, עוצר, ומסתכל עלי בשתי עינים תמהוניות, כאילו הייתי יצור שנפלתי מכוכב מאדים. הוא מסתכל שוב לוודא שהוא לא חולם. לא ידעתי במה מדובר, אבל חשבתי שלא תהיה טעות להגיד את המלים הללו, "אתה לא חשבת שתפגוש אותי כאן...".
הוא אכן לא חשב. זהו בחור אמריקאי העונה לשם נחום, והוא מספר לי שהוא היה רחוק רחוק מהיהדות. פעם ישב במכונית ומישהו שם הקשיב לאיזה שיעור שמסרתי. בלית ברירה גם נחום נאלץ להקשיב. והנה המסר של ההרצאה חדר בו כל כך עמוקות, עד שהוא החליט בו במקום ללכת ללמוד תורה בארץ ישראל. כעת הוא כאן עם בני משפחתו לחופש, ובשבוע הבא חוזר לארץ ישראל לשנה שניה של ישיבה בירושלים.
ג.
שבת קודש הייתה חוויה מיוחדת במינה, פלאי פלאים. הנה זוג חסידי, מארץ ישראל, רבי דוד וחנה עטר, שהיגרו כאן לאחרי נישואיהם, וכבר נמצאים עשר שנים בניקרגואה, עם חמישה ילדים מתוקים צעירים, ה' עליהם יחיו. באהבתם היוקדת, בחמימות שהיד סולדת בה, הם מקרבים מאות ואלפי יהודים לתורה ולמצוות. בתנאים לא קלים, הם מוסרים את נפשם יום-יום להמשיך את פועלו של היהודי הראשון "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", "מלמד שהקריא להקב"ה בפי כל עובר ושב", וכפירוש הרה"ק מאפטא זי"ע, "עובר ושב", שכל מי שעבר עבירה, שב בתשובה שלימה באוהלו של אברהם אבינו.
האוהל של משפחת עטר פתוח מכל ארבע הרוחות. כל יהודי, יהא אשר יהא, שנופל לכאן מכל הרוחות שבעולם, ולא משנה מהיכן הגיע, מוצא כאן את מקומו.
עשרות אלפי מטיילים ותיירים ישראלים, ויהודים משאר מדינות, העוברים בניקרגואה, כבר יודעים שישנו מקום מדהים ושקט בו מרגישים בבית. מקום עם דלתות פתוחות, קבלת פנים חמה ואווירה יהודית אותנטית. בית חב"ד חואן דל סור ניקרגואה נהפכה לכתובת לכל נשמה יהודית.
יושבים עשרות ישראלים בליל שבת, וביום השבת, בסעודת שבת, עם שירה, זמרה, אוכל מקסים, חמימות משפחתית, ומתוועדים בצורה הכי פתוחה ואוהבת. ישראלים שלא היו מעיזים להיכנס לבית כנסת במדינה היהודית, יכולים לשבת כאן שעות על גבי שעות בכיף וליהנות מזיו השכינה.
ד.
בבוקר, לאחר תפלת שחרית, אני מתיישב לכוס קפה שאין כדוגמתו בעולם. לצידו בקלווה שגם כדוגמתה אין בכדור הארץ (לפחות לא בכדור שלי) והיא מעשה אומנות של הרבנית המקומית. מתיישב לידי בחור ישראלי, יוסף חיים שמו, והוא מתחיל לגולל את סיפור חייו. אני רואה מיד שיש כאן נשמה עמוקה, רגישה, מלאה תבונה, וגם ראיתי שיש לבחור הזה 'קצת' ניסיון בעבודה של "שבע יפול צדיק וקם".
הוא גדל בארץ ישראל בבית חרדי, בחצר חסידית. הוא הלך לישיבות הטובות שלנו בארץ. והוא עזב את הכל ומסתובב כבר שנים בדרום אמריקה.
איפה הוא מצא את הקב"ה? איפה הוא מצא את התורה? כאן - בבית חב"ד בניקרגואה.
הוא בן אדם רגיש. והוא מספר לי, באותיות שלו, על הלחץ הנפשי שלא היה יכול לסבול. העובדה שהוא הרגיש שחושדים בו כל הזמן, שחושבים שהוא בחור רע, שהוא לא מעוניין ב'שטייגן', שהוא לא ירא שמים, שהוא שובב, הרגה אותו.
המציאות לפיה תמיד היה עליו להוכיח את עצמו שהוא טוב, לא העניקה לו הזדמנות פשוט 'להיות' ולהרגיש טעם בחיים. עצם ההימצאות בישיבה העניקה לו הרגשה לו טובה על עצמו.
והנה כאן, הוא אומר לי, "אוהבים אותי כפי שאני. למדתי כאן שיסוד היהדות הוא שהקב"ה מאמין בי. שאני אדם טוב. שהיהדות היא משהו פנימי, אותנטי, שנמצא בעומק הלב והנפש.
"כאן", הוא אומר, "מדברים איתי בגובה העיניים. בלי שטיקים. בלי יוהרה. בלי שחצנות. והעיקר, לא דנים אותי. מקשיבים אליי. מאמינים שכל האמת נמצאת בתוכי!
"פגשתי כאן לאחרונה", הוא מוסיף ומספר לי, "עוד בחור מהארץ. והלה שואל אותי, איך אני מוצא את האלוקים? עניתי לו: "לאחר שכל הרעש והשאון משתתק, תקשיב לקול הכי פנימי ועוצמתי בתוך עצם הלב, קול דממה דקה, קול חרישי - זה קול הנשמה שלך, והיא כבר יודעת הכל!"
"הרב ג'ייקובסון! כאן בניקרגואה, עם השערות הארוכות, והלבוש הניקרגואי, גיליתי פתאום שגם אני שלוחו של הרבי מליובאוויטש. אני יכול לדבר בגובה העיניים עם צעירים אחרים על החוויות שלי, לספר להם שכולנו חלק מהאחדות וההרמוניה האלוקית, ושכל אחד מאתנו שלוחו של הקב"ה להאיר את העולם".
ואחר כך הוא זורק שאלה. "אבל כבוד הרב", הוא שואל, "תן לי עצה איך ליצור התחדשות ביהדות. בתקופה הראשונה לקירובי הייתי כל כך לוהט. אבל עכשיו אני מפחד שאתרגל לעבודת השם. איך אני יוצר התחדשות בכל יום ויום?"
איזו שאלה! ולשמוע שאלה כזו דווקא בניקרגואה הרחוקה.
נפעמתי. וגם כאבתי את כאבו. האם בחור כזה צריך ליפול לבית חב"ד בניקרגואה כדי להרגיש את האהבה האין סופית של הקב"ה לכל בניו? האם הוא צריך לעבור נתיבים מסובכים כל כך כדי למצוא מקום שבו לא דנים אותו לחובה, מקום שיכול לגלות כל אשר בלבבו, ולא מפחדים מהמציאות האנושית שחובקת את כולנו?!
- תגובה
סיכום השיעור:
מה שלמדתי בניקרגואה
שיעורים קשורים
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!
י.רובינשטיין -8 חודשים לִפנֵי
אשריכם !
מגלגלין זכות ע"י זכאי
תמיד תזכו להצית את האור בנשת כל יהודי
עד שיאיר אור חדש על ציון בקרוב !
השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.