אחת ממצוות הפורים היא "לבסומי בפורים עד דלא ידע", שמשמעותה - לשתות לשוכרה עד כדי איבוד הדעת.

בעוד שכל החגים מתאפיינים בתפילה רצינית, בסעודות חג מרוממות ושמחות ובמצוות שונות, הרי שפורים נראה כחג של הוללות חסרת רסן ופריצת כל הגבולות.

מה פשר חגיגה שכזו וההוראה לציין את היום בצורה שכזאת? האם זה מה שנדרש מאלו שמכונים בתורה בשם: "עם חכם ונבון"?! הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון עם ביאור מרתק ומאלף המלמד אותנו את סודו ועומקו של היום הקדוש הזה ומעניק מבט מרומם וייחודי למשמעותו עבור כל יהודי ויהודייה באשר הם.