המחמאה הנסתרת של המגילה
- פברואר 26, 2023
- |
- ה׳ אדר תשפ״ג
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
153 צפיות
המחמאה הנסתרת של המגילה
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- פברואר 26, 2023
א.
אתה מצלצל לראש-הישיבה כדי לברר אודות בחור מסוים, ביחס לשידוך. ראש הישיבה מפליג במעלותיו של הבחור, ואחר כך מוסיף: "ואגב, רוב תלמידי הישיבה מסתדרים אתו".
נורה אדומה נדלקת במוחך. התוספת הזו לא נשמעת טוב. ברור כשמש שכוונתו לרמז לך שיש כאן איזו בעיה.
אי לכך, תמה אני בכל שנה בחודש אדר, על מה ולמה החליטה מגילת אסתר שנכתבה ברוח הקודש לסיים את כל הסיפור הנשגב במשפט מסכם שמעליב לכאורה את מרדכי הצדיק: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹוב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ".
האומנם זה הזמן להגיד לי שלא כולם אהבו את מרדכי?! זה עתה סיימנו לשמוע כיצד האיש היהודי הזה בשושן הבירה, גדול ומנהיג הדור, ראש הסנהדרין, הציל את כל עם ישראל מהגזירה האיומה של "להשמיד להרוג ולאבד" רח"ל, גזירה שלא הייתה כמותה בהיסטוריה של עם ישראל. אפילו אם הדבר נכון שמרדכי היה מקובל רק על רוב אחיו, האומנם זהו הזמן והמקום לדבר על זה?
"הכל הולך אחר החיתום", אמרו רבותינו במסכת ברכות. האם לאחרי עשרה פרקים המפגינים את גדולתו הנפלאה ומסירות-נפשו של מרדכי הצדיק, ש"לא יכרע ולא ישתחווה", אין משהו אחר לחתום בו את כל הסיפור רק לומר: אגב, לא כולם אהבו אותו...
ב.
פירוש רבנו אברהם אבן-עזרא על הפסוק מיישב תמיד את דעתי: "ורצוי לרוב אחיו - כי אין יכולת באדם לרצות הכל בעבור קנאת האחים".
כלומר, אתה יכול להציל את כל עם ישראל מהמן והיטלר ימ"ש, אתה יכול לפעול גדולות ונצורות להרמת קרן האומה, ואף על פי כן יהיו כמה 'נישט-פארגינערס' - אלה שלא יכולים לפרגן, שיעקמו את האף וידברו נגדך. העקרב אינו יודע לא להיות עקרב. הקנאה שלהם בוערת במודע ובתת-מודע, ומבלי שיבחינו אפילו ברמתם הירודה ידברו סרה נגד צדיק הדור כמו מרדכי.
אומרת לך המגילה: אל תתפעל. כך היא דרכו של עולם. לא צריך להיבהל מזה. תמיד יהיו כאלה, שימלאו את החלל שבליבם, יכסו על האכזבות שנחלו בחיים או על המידות הלא-מזוככות שלהם, על ידי דיבור סרה נגד מרדכי הצדיק בכל דור. לא צריך להתרשם. תמשיך ביתר שאת וביתר עוז.
ג.
בשורות הבאות אני מבקש לחלוק רעיון אחר ונשגב אותו השמיע כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, בהתוועדות של פורים באחת השנים (תשכ"ה).
רש"י כותב על המלים "לרוב אחיו" (ומקור הדברים במסכת מגילה): "ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו".
המגילה מבקשת ליידע אותנו דווקא בסיום הסיפור הנפלא הזה - העסקנות המתמשכת של מרדכי בתור משנה למלך אחשורוש כדי להבטיח את עתידו המזהיר של עם היהודי, לא התקבלה על כל חברי הסנהדרין. הם הרגישו שיש כאן כאב וחסרון עצום. מרדכי, ראש הישיבה הגדול בדורו, בטל מתלמודו. במקום שמרדכי יישב בבית המדרש ללמוד וללמד, הוא מסתובב עם השיכורים בארמון המלוכה. אכן, רוב חברי הסנהדרין הבינו שזהו רצון השם, שכן, המן חדש יכול עוד לקום על עם הנבחר, ויש צורך דחוף שמרדכי יישאר בארמון המלוכה וישמור על בניו של הקב"ה. אבל המגילה רוצה שאנחנו נדע גם הצד האחר של המתרס, השיטה של מיעוט חברי הסנהדרין, שאין זו הדרך הנכונה.
וכך כך למה? כי גם מרדכי הצדיק עצמו הבין והזדהה עם שיטת מיעוט הסנהדרין, הגם שלמעשה בפועל לא הסכים אתם. כי לאמיתתו של דבר, מה לו ליהודי לחפש בארמון המלוכה של מלך גוי, טיפש, הפכפך, ושיכור? מקומו האורגני של יהודי הוא להיות שקוע בתורה ובעבודת השם! גם מרדכי תפס - וזו גדלותו האמיתית - שיש כאב גדול בכל הסיפור הזה.
מרדכי הרגיש את הכאב בכל יום. הוא ישב שעות רבות באספות של שרי מדי פרס, הוא היה צריך להקשיב לכל השיחות-בטלות שלהם, הוא ניהל אימפריה ענקית - אבל הלב והנשמה שלו היו בדף הגמרא, ברמב"ם הלכות נזקי ממון, ברש"י בסוגיא של תגרי לוד, ברשב"א בגדר עבדות, ובר"ן בגדר ביטול חמץ.
בוודאי ובוודאי שמרדכי ידע שהוא עושה הדבר הנכון. יהודי צריך לשאול לא איפה הוא רוצה להיות, אלא איפה השם רוצה שהוא יהיה. והקב"ה רצה שמרדכי יהיה משנה למלך אחשורוש כדי למגר את הרוע ולהבטיח צדק ויושר באימפריה הפרסית. אבל ככלות הכל, מרדכי הרגיש שזה אינו המקום הטבעי והמקורי שלו. לפעמים יש לי שליחות לצאת מאזור הנוחות שלי, כדי למלא את שליחותו של הקב"ה ולהביא את הטוב והקדושה למקום נידח. אבל גם אז, הלב שלי משתוקק לבית המדרש, "שבתי בבית ה' כל ימי חיי".
ודווקא בגלל המתח הבריא הזה, כשמרדכי הצדיק חזר מארמון המלך לביתו בשעות הלילה, עייף ותשוש מעסקנות הכלל, הוא פתח מיד את הגמרא, ושקע במצולות מים שאין להם סוף של חכמתו ורצונו של הקב"ה, והלב שלו התמוגג מאהבה בתענוגים כשנפל בידי זרועות אביו שבשמים, לחבק ולהתחבק, כדברי ספר תניא קדישא (פרק ה) על מעלת לימוד התורה.
דווקא משום שהיה "רצוי לרוב אחיו", שהבין טוב טוב את ההקרבה העצמית שעשה כאן למען עם ישראל, דווקא בשל כך הצליח מרדכי לעשות את המוטל עליו. אם אני עוזב את בית המדרש והולך לארמון המלך ואני מרגיש יותר מדי נוח שם, או אז יש סיכון גדול שאשכח מי אני ומה אני מייצג. הפיתויים של כס המלוכה, של העוצמה הפוליטית, הכבוד והעשירות, יכולים להעביר אדם על דעתו. אפשר לאבד בקלות את הערכים, היושר, והנאמנות לאלקי ישראל אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד.
אבל כשבכל יום ויום יהודי נזכר בכך שהוא "רצוי לרוב אחיו", ובקרבו מהדהדת הזעקה והכמיהה של "צמאה נפשי לאלקים לא-ל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים", אזי בטוחים אנחנו שהוא יראה את המשרה שלו כמילוי שליחות של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא יבגוד לא בעמיו ולא באלקיו.
מרן האדמו"ר מליובאוויטש התבטא אז במלים שמהדהדות בנפשי בכל יום: מקומך ומצבך הטבעי הוא לשבת וללמוד תורה, נגלה וחסידות, כל היום. להיות שקוע כל כולך בחכמתו ורצונו של הקב"ה. ותו לא מידי. וכי מה יש לך שיח ושיג עם עלמא דשיקרא, עם עולם של רעש והמולה, עם עולם של פוליטיקה? החמצן שלך הוא תורה ועבודה. דביקות בתורה ובקדושה. אמנם, הקב"ה שלח אותך כדי להציל את עם ישראל? - ובכן זוהי המשימה הקדושה שלך, ואסור לך לבגוד בשליחות ה' עבור השלימות הרוחנית שלך. אבל אל תשכח לרגע מי אתה: אתה לא פוליטיקאי, אתה לא עסקן, אתה לא סלבריטי, אתה לא איש של קשרים, אתה לא נגיד בעמיו. "שנים אוחזין בטלית", הוא העולם האורגני שלך. "כל כינויי נזירות כנזירות", זו הזירה הטבעית שלך.
"ורצוי לרוב אחיו" היא המחמאה הכי גדולה על מרדכי הצדיק.
- תגובה
סיכום השיעור:
המחמאה הנסתרת של המגילה
א.
אתה מצלצל לראש-הישיבה כדי לברר אודות בחור מסוים, ביחס לשידוך. ראש הישיבה מפליג במעלותיו של הבחור, ואחר כך מוסיף: "ואגב, רוב תלמידי הישיבה מסתדרים אתו".
נורה אדומה נדלקת במוחך. התוספת הזו לא נשמעת טוב. ברור כשמש שכוונתו לרמז לך שיש כאן איזו בעיה.
אי לכך, תמה אני בכל שנה בחודש אדר, על מה ולמה החליטה מגילת אסתר שנכתבה ברוח הקודש לסיים את כל הסיפור הנשגב במשפט מסכם שמעליב לכאורה את מרדכי הצדיק: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹוב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ".
האומנם זה הזמן להגיד לי שלא כולם אהבו את מרדכי?! זה עתה סיימנו לשמוע כיצד האיש היהודי הזה בשושן הבירה, גדול ומנהיג הדור, ראש הסנהדרין, הציל את כל עם ישראל מהגזירה האיומה של "להשמיד להרוג ולאבד" רח"ל, גזירה שלא הייתה כמותה בהיסטוריה של עם ישראל. אפילו אם הדבר נכון שמרדכי היה מקובל רק על רוב אחיו, האומנם זהו הזמן והמקום לדבר על זה?
"הכל הולך אחר החיתום", אמרו רבותינו במסכת ברכות. האם לאחרי עשרה פרקים המפגינים את גדולתו הנפלאה ומסירות-נפשו של מרדכי הצדיק, ש"לא יכרע ולא ישתחווה", אין משהו אחר לחתום בו את כל הסיפור רק לומר: אגב, לא כולם אהבו אותו...
ב.
פירוש רבנו אברהם אבן-עזרא על הפסוק מיישב תמיד את דעתי: "ורצוי לרוב אחיו - כי אין יכולת באדם לרצות הכל בעבור קנאת האחים".
כלומר, אתה יכול להציל את כל עם ישראל מהמן והיטלר ימ"ש, אתה יכול לפעול גדולות ונצורות להרמת קרן האומה, ואף על פי כן יהיו כמה 'נישט-פארגינערס' - אלה שלא יכולים לפרגן, שיעקמו את האף וידברו נגדך. העקרב אינו יודע לא להיות עקרב. הקנאה שלהם בוערת במודע ובתת-מודע, ומבלי שיבחינו אפילו ברמתם הירודה ידברו סרה נגד צדיק הדור כמו מרדכי.
אומרת לך המגילה: אל תתפעל. כך היא דרכו של עולם. לא צריך להיבהל מזה. תמיד יהיו כאלה, שימלאו את החלל שבליבם, יכסו על האכזבות שנחלו בחיים או על המידות הלא-מזוככות שלהם, על ידי דיבור סרה נגד מרדכי הצדיק בכל דור. לא צריך להתרשם. תמשיך ביתר שאת וביתר עוז.
ג.
בשורות הבאות אני מבקש לחלוק רעיון אחר ונשגב אותו השמיע כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, בהתוועדות של פורים באחת השנים (תשכ"ה).
רש"י כותב על המלים "לרוב אחיו" (ומקור הדברים במסכת מגילה): "ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו".
המגילה מבקשת ליידע אותנו דווקא בסיום הסיפור הנפלא הזה - העסקנות המתמשכת של מרדכי בתור משנה למלך אחשורוש כדי להבטיח את עתידו המזהיר של עם היהודי, לא התקבלה על כל חברי הסנהדרין. הם הרגישו שיש כאן כאב וחסרון עצום. מרדכי, ראש הישיבה הגדול בדורו, בטל מתלמודו. במקום שמרדכי יישב בבית המדרש ללמוד וללמד, הוא מסתובב עם השיכורים בארמון המלוכה. אכן, רוב חברי הסנהדרין הבינו שזהו רצון השם, שכן, המן חדש יכול עוד לקום על עם הנבחר, ויש צורך דחוף שמרדכי יישאר בארמון המלוכה וישמור על בניו של הקב"ה. אבל המגילה רוצה שאנחנו נדע גם הצד האחר של המתרס, השיטה של מיעוט חברי הסנהדרין, שאין זו הדרך הנכונה.
וכך כך למה? כי גם מרדכי הצדיק עצמו הבין והזדהה עם שיטת מיעוט הסנהדרין, הגם שלמעשה בפועל לא הסכים אתם. כי לאמיתתו של דבר, מה לו ליהודי לחפש בארמון המלוכה של מלך גוי, טיפש, הפכפך, ושיכור? מקומו האורגני של יהודי הוא להיות שקוע בתורה ובעבודת השם! גם מרדכי תפס - וזו גדלותו האמיתית - שיש כאב גדול בכל הסיפור הזה.
מרדכי הרגיש את הכאב בכל יום. הוא ישב שעות רבות באספות של שרי מדי פרס, הוא היה צריך להקשיב לכל השיחות-בטלות שלהם, הוא ניהל אימפריה ענקית - אבל הלב והנשמה שלו היו בדף הגמרא, ברמב"ם הלכות נזקי ממון, ברש"י בסוגיא של תגרי לוד, ברשב"א בגדר עבדות, ובר"ן בגדר ביטול חמץ.
בוודאי ובוודאי שמרדכי ידע שהוא עושה הדבר הנכון. יהודי צריך לשאול לא איפה הוא רוצה להיות, אלא איפה השם רוצה שהוא יהיה. והקב"ה רצה שמרדכי יהיה משנה למלך אחשורוש כדי למגר את הרוע ולהבטיח צדק ויושר באימפריה הפרסית. אבל ככלות הכל, מרדכי הרגיש שזה אינו המקום הטבעי והמקורי שלו. לפעמים יש לי שליחות לצאת מאזור הנוחות שלי, כדי למלא את שליחותו של הקב"ה ולהביא את הטוב והקדושה למקום נידח. אבל גם אז, הלב שלי משתוקק לבית המדרש, "שבתי בבית ה' כל ימי חיי".
ודווקא בגלל המתח הבריא הזה, כשמרדכי הצדיק חזר מארמון המלך לביתו בשעות הלילה, עייף ותשוש מעסקנות הכלל, הוא פתח מיד את הגמרא, ושקע במצולות מים שאין להם סוף של חכמתו ורצונו של הקב"ה, והלב שלו התמוגג מאהבה בתענוגים כשנפל בידי זרועות אביו שבשמים, לחבק ולהתחבק, כדברי ספר תניא קדישא (פרק ה) על מעלת לימוד התורה.
דווקא משום שהיה "רצוי לרוב אחיו", שהבין טוב טוב את ההקרבה העצמית שעשה כאן למען עם ישראל, דווקא בשל כך הצליח מרדכי לעשות את המוטל עליו. אם אני עוזב את בית המדרש והולך לארמון המלך ואני מרגיש יותר מדי נוח שם, או אז יש סיכון גדול שאשכח מי אני ומה אני מייצג. הפיתויים של כס המלוכה, של העוצמה הפוליטית, הכבוד והעשירות, יכולים להעביר אדם על דעתו. אפשר לאבד בקלות את הערכים, היושר, והנאמנות לאלקי ישראל אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד.
אבל כשבכל יום ויום יהודי נזכר בכך שהוא "רצוי לרוב אחיו", ובקרבו מהדהדת הזעקה והכמיהה של "צמאה נפשי לאלקים לא-ל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים", אזי בטוחים אנחנו שהוא יראה את המשרה שלו כמילוי שליחות של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא יבגוד לא בעמיו ולא באלקיו.
מרן האדמו"ר מליובאוויטש התבטא אז במלים שמהדהדות בנפשי בכל יום: מקומך ומצבך הטבעי הוא לשבת וללמוד תורה, נגלה וחסידות, כל היום. להיות שקוע כל כולך בחכמתו ורצונו של הקב"ה. ותו לא מידי. וכי מה יש לך שיח ושיג עם עלמא דשיקרא, עם עולם של רעש והמולה, עם עולם של פוליטיקה? החמצן שלך הוא תורה ועבודה. דביקות בתורה ובקדושה. אמנם, הקב"ה שלח אותך כדי להציל את עם ישראל? - ובכן זוהי המשימה הקדושה שלך, ואסור לך לבגוד בשליחות ה' עבור השלימות הרוחנית שלך. אבל אל תשכח לרגע מי אתה: אתה לא פוליטיקאי, אתה לא עסקן, אתה לא סלבריטי, אתה לא איש של קשרים, אתה לא נגיד בעמיו. "שנים אוחזין בטלית", הוא העולם האורגני שלך. "כל כינויי נזירות כנזירות", זו הזירה הטבעית שלך.
"ורצוי לרוב אחיו" היא המחמאה הכי גדולה על מרדכי הצדיק.
קטגוריות
חג הפורים
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- פברואר 26, 2023
- |
- ה׳ אדר תשפ״ג
- |
- 153 צפיות
המחמאה הנסתרת של המגילה
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- פברואר 26, 2023
א.
אתה מצלצל לראש-הישיבה כדי לברר אודות בחור מסוים, ביחס לשידוך. ראש הישיבה מפליג במעלותיו של הבחור, ואחר כך מוסיף: "ואגב, רוב תלמידי הישיבה מסתדרים אתו".
נורה אדומה נדלקת במוחך. התוספת הזו לא נשמעת טוב. ברור כשמש שכוונתו לרמז לך שיש כאן איזו בעיה.
אי לכך, תמה אני בכל שנה בחודש אדר, על מה ולמה החליטה מגילת אסתר שנכתבה ברוח הקודש לסיים את כל הסיפור הנשגב במשפט מסכם שמעליב לכאורה את מרדכי הצדיק: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹוב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ".
האומנם זה הזמן להגיד לי שלא כולם אהבו את מרדכי?! זה עתה סיימנו לשמוע כיצד האיש היהודי הזה בשושן הבירה, גדול ומנהיג הדור, ראש הסנהדרין, הציל את כל עם ישראל מהגזירה האיומה של "להשמיד להרוג ולאבד" רח"ל, גזירה שלא הייתה כמותה בהיסטוריה של עם ישראל. אפילו אם הדבר נכון שמרדכי היה מקובל רק על רוב אחיו, האומנם זהו הזמן והמקום לדבר על זה?
"הכל הולך אחר החיתום", אמרו רבותינו במסכת ברכות. האם לאחרי עשרה פרקים המפגינים את גדולתו הנפלאה ומסירות-נפשו של מרדכי הצדיק, ש"לא יכרע ולא ישתחווה", אין משהו אחר לחתום בו את כל הסיפור רק לומר: אגב, לא כולם אהבו אותו...
ב.
פירוש רבנו אברהם אבן-עזרא על הפסוק מיישב תמיד את דעתי: "ורצוי לרוב אחיו - כי אין יכולת באדם לרצות הכל בעבור קנאת האחים".
כלומר, אתה יכול להציל את כל עם ישראל מהמן והיטלר ימ"ש, אתה יכול לפעול גדולות ונצורות להרמת קרן האומה, ואף על פי כן יהיו כמה 'נישט-פארגינערס' - אלה שלא יכולים לפרגן, שיעקמו את האף וידברו נגדך. העקרב אינו יודע לא להיות עקרב. הקנאה שלהם בוערת במודע ובתת-מודע, ומבלי שיבחינו אפילו ברמתם הירודה ידברו סרה נגד צדיק הדור כמו מרדכי.
אומרת לך המגילה: אל תתפעל. כך היא דרכו של עולם. לא צריך להיבהל מזה. תמיד יהיו כאלה, שימלאו את החלל שבליבם, יכסו על האכזבות שנחלו בחיים או על המידות הלא-מזוככות שלהם, על ידי דיבור סרה נגד מרדכי הצדיק בכל דור. לא צריך להתרשם. תמשיך ביתר שאת וביתר עוז.
ג.
בשורות הבאות אני מבקש לחלוק רעיון אחר ונשגב אותו השמיע כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, בהתוועדות של פורים באחת השנים (תשכ"ה).
רש"י כותב על המלים "לרוב אחיו" (ומקור הדברים במסכת מגילה): "ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו".
המגילה מבקשת ליידע אותנו דווקא בסיום הסיפור הנפלא הזה - העסקנות המתמשכת של מרדכי בתור משנה למלך אחשורוש כדי להבטיח את עתידו המזהיר של עם היהודי, לא התקבלה על כל חברי הסנהדרין. הם הרגישו שיש כאן כאב וחסרון עצום. מרדכי, ראש הישיבה הגדול בדורו, בטל מתלמודו. במקום שמרדכי יישב בבית המדרש ללמוד וללמד, הוא מסתובב עם השיכורים בארמון המלוכה. אכן, רוב חברי הסנהדרין הבינו שזהו רצון השם, שכן, המן חדש יכול עוד לקום על עם הנבחר, ויש צורך דחוף שמרדכי יישאר בארמון המלוכה וישמור על בניו של הקב"ה. אבל המגילה רוצה שאנחנו נדע גם הצד האחר של המתרס, השיטה של מיעוט חברי הסנהדרין, שאין זו הדרך הנכונה.
וכך כך למה? כי גם מרדכי הצדיק עצמו הבין והזדהה עם שיטת מיעוט הסנהדרין, הגם שלמעשה בפועל לא הסכים אתם. כי לאמיתתו של דבר, מה לו ליהודי לחפש בארמון המלוכה של מלך גוי, טיפש, הפכפך, ושיכור? מקומו האורגני של יהודי הוא להיות שקוע בתורה ובעבודת השם! גם מרדכי תפס - וזו גדלותו האמיתית - שיש כאב גדול בכל הסיפור הזה.
מרדכי הרגיש את הכאב בכל יום. הוא ישב שעות רבות באספות של שרי מדי פרס, הוא היה צריך להקשיב לכל השיחות-בטלות שלהם, הוא ניהל אימפריה ענקית - אבל הלב והנשמה שלו היו בדף הגמרא, ברמב"ם הלכות נזקי ממון, ברש"י בסוגיא של תגרי לוד, ברשב"א בגדר עבדות, ובר"ן בגדר ביטול חמץ.
בוודאי ובוודאי שמרדכי ידע שהוא עושה הדבר הנכון. יהודי צריך לשאול לא איפה הוא רוצה להיות, אלא איפה השם רוצה שהוא יהיה. והקב"ה רצה שמרדכי יהיה משנה למלך אחשורוש כדי למגר את הרוע ולהבטיח צדק ויושר באימפריה הפרסית. אבל ככלות הכל, מרדכי הרגיש שזה אינו המקום הטבעי והמקורי שלו. לפעמים יש לי שליחות לצאת מאזור הנוחות שלי, כדי למלא את שליחותו של הקב"ה ולהביא את הטוב והקדושה למקום נידח. אבל גם אז, הלב שלי משתוקק לבית המדרש, "שבתי בבית ה' כל ימי חיי".
ודווקא בגלל המתח הבריא הזה, כשמרדכי הצדיק חזר מארמון המלך לביתו בשעות הלילה, עייף ותשוש מעסקנות הכלל, הוא פתח מיד את הגמרא, ושקע במצולות מים שאין להם סוף של חכמתו ורצונו של הקב"ה, והלב שלו התמוגג מאהבה בתענוגים כשנפל בידי זרועות אביו שבשמים, לחבק ולהתחבק, כדברי ספר תניא קדישא (פרק ה) על מעלת לימוד התורה.
דווקא משום שהיה "רצוי לרוב אחיו", שהבין טוב טוב את ההקרבה העצמית שעשה כאן למען עם ישראל, דווקא בשל כך הצליח מרדכי לעשות את המוטל עליו. אם אני עוזב את בית המדרש והולך לארמון המלך ואני מרגיש יותר מדי נוח שם, או אז יש סיכון גדול שאשכח מי אני ומה אני מייצג. הפיתויים של כס המלוכה, של העוצמה הפוליטית, הכבוד והעשירות, יכולים להעביר אדם על דעתו. אפשר לאבד בקלות את הערכים, היושר, והנאמנות לאלקי ישראל אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד.
אבל כשבכל יום ויום יהודי נזכר בכך שהוא "רצוי לרוב אחיו", ובקרבו מהדהדת הזעקה והכמיהה של "צמאה נפשי לאלקים לא-ל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים", אזי בטוחים אנחנו שהוא יראה את המשרה שלו כמילוי שליחות של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא יבגוד לא בעמיו ולא באלקיו.
מרן האדמו"ר מליובאוויטש התבטא אז במלים שמהדהדות בנפשי בכל יום: מקומך ומצבך הטבעי הוא לשבת וללמוד תורה, נגלה וחסידות, כל היום. להיות שקוע כל כולך בחכמתו ורצונו של הקב"ה. ותו לא מידי. וכי מה יש לך שיח ושיג עם עלמא דשיקרא, עם עולם של רעש והמולה, עם עולם של פוליטיקה? החמצן שלך הוא תורה ועבודה. דביקות בתורה ובקדושה. אמנם, הקב"ה שלח אותך כדי להציל את עם ישראל? - ובכן זוהי המשימה הקדושה שלך, ואסור לך לבגוד בשליחות ה' עבור השלימות הרוחנית שלך. אבל אל תשכח לרגע מי אתה: אתה לא פוליטיקאי, אתה לא עסקן, אתה לא סלבריטי, אתה לא איש של קשרים, אתה לא נגיד בעמיו. "שנים אוחזין בטלית", הוא העולם האורגני שלך. "כל כינויי נזירות כנזירות", זו הזירה הטבעית שלך.
"ורצוי לרוב אחיו" היא המחמאה הכי גדולה על מרדכי הצדיק.
- תגובה
סיכום השיעור:
המחמאה הנסתרת של המגילה
שיעורים קשורים
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!
Anonymous -1 שָׁנָה לִפנֵי
אי אפשר לצפות
בעיה טכנית
השיבו לתגובה זו.סמן את התגובה הזו.