האם אתה מרגיש שהדת מהרסת אותך?
האם 'ביטול היש' הוא דבר בריא או מסוכן?
- ינואר 12, 2023
- |
- י״ט טבת תשפ״ג
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
142 צפיות
האם אתה מרגיש שהדת מהרסת אותך?
האם 'ביטול היש' הוא דבר בריא או מסוכן?
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- ינואר 12, 2023
ב״ה
א.
הרה"ק רבי ברוך ממזיבוז, נכדו של הבעל-שם-טוב, כותב בספרו בוצינא דנהורא, שהפסוק "להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו" הוא גם מצוה גדולה. הקב"ה העניק לנו מצוה רבתי "להודיע לבני האדם גבורותיו", להודיע לכל בן אדם שאני בא במגע אתו את הגבורה הנפלאה שלו, ואת כבודו, הדרו ומלכותו, בהיותו "חלק אלוקה ממעל ממש".
ובכן באתי בזה לקיים מצותו של אותו צדיק ולהודיע לעצמי ולכולנו את ההדר והמלכות והגבורה שכולנו מייצגים בעצם היותנו, מבלי שיש צורך לשום הסכמה ואישור מאף אחד בעולם. בורא העולם ומנהיגו ברגע שברא אותך כבר קבע שהמלכות והאצילות שלך הן אבסלוטיות, מעצם המהות, ודבר זה לא ניתן להצבעה ולשינוי.
ב.
אחת מהטעויות הגדולות שאנחנו עושים כלפי עצמינו וכלפי ילדינו ותלמידינו היא האמונה שנחקקת בהרבה מאתנו שאנחנו חייבים לשבור את עצמנו ואת מדותינו.
יש לנו כל מיני שמות יפים על זה: ענווה, ביטול היש, קבלת עול מלכות שמים, משמעת, שפלות הרוח, הכנעה, עבודת השם. הצד השווה שבהם הוא שהנער או האברך מרגיש שה"אני" שלו או שלה הוא מזוהם, מלוכלך, ומסוגל לכל מיני שחיתות. ורגש האשמה והשפלות הזו שאמור ללוותו במשך כל ימי חיו, וזה יצילו מרדת באר שחת. גם כשהתורה מצווה אותו להיות בשמחה הוא עושה זה מתוך רגש של דיכוי ופחד.
זה לא אשמה של אף אחד. כשלומדים מדרשי חז"ל, ספרי מוסר, סיפורי צדיקים, וגם לומדים נוסח התפלה והסליחות, אפשר בקל לפרש את הדברים בסגנון זה. ואם לא היו לך אבא או אימא שידעו לבנותך ממקום מאד פנימי, או אנשים משפיעים אחרים בחייך שהעניקו לך רגש של בטחון עצמי וגדלות הנפש, ומה גם אם מישהו עשה או אמר דברים שדיכאו את הנפש והזהות העצמית שלך, נקל מאד לפתח רגשים אלו, ואדרבא, היהדות יכולה לשמש בסיס שיצדיק את הרגשים האלה.
במגעיי עם אחינו בני ישראל מכל השכבות והחוגים, ובפרט עם בני הנוער ותלמידי הישיבות מכל הקהילות והחצרות, אני רואה שזה גורם לפעמים חורבן והרס בחיי הנערים והנערות, בפרט אלה שמטבעם הם רגישים, רוחניים ודקים.
כמעט אחרי כל שיחה, שיעור או "שמועס" שאני מגיש בנושאים אלה, יש אלה שפשוט לא מאמינים לי שהיהדות היא בעצם בשורה חיובית על העולם ועל כל בן אדם, ומי מדבר על ישראל עם קרובו. תמיד יש כמה אברכים שניגשים אחר כך ורוצים לדעת מאיפה מצצתי את החידושים האלה שמנוכרים לגמרי להיהדות אותנטית, ומרוקנים מרוח ישראל סבא שתמיד מזכיר לנו עד כמה אנו רעים וחשוכים?
ג.
כבר תמהו רבים על סוד ה"סנה". למה הקב"ה החליט לגלות עצמו למשה רבינו מתוך סנה, ש"הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל"? הרי לפני כן דיבר הקב"ה אל אדם, נח, אברהם, יצחק ויעקב, ולא מצינו שדיבר אתם מתוך סנה בוער באש. מדוע התגלה הקב"ה להמנהיג היהודי הראשון, נותן התורה, במחזה זה דווקא?
אחד מהטעמים הכי מופלאים מצאתי בכתביו של בעל התניא זי"ע, בספרו לקוטי תורה (פרשת שלח).
והנה תוכן דבריו המתוקים מדבש:
המרגלים זעקו על ארץ ישראל ש"ארץ אוכלת יושביה היא". פירוש הדברים, אומר רבנו הזקן בעל התניא, הוא לא רק פיזית אלא בעיקר רוחניית. המרגלים טענו שחיי ארץ ישראל, חיים של תורה וקדושה, הם חיים כאלה ש"אוכלת יושביה", זה הורג ומחסל כל אלה היושבים בה. התורה ומצוותיה עושים ממך "שמאטע", חתיכת "גארנישט". אתה כבר לא בן אדם עצמאי וחופשי, אתה כבר לא בן אדם חושב ומרגיש, אתה כבר לא בן אדם מקורי ויצירתי. אתה בסך-הכל בורג במערכת הדתית והחרדית.
אבל "המרגלים שקרנים היו", קבעו חז"ל. כי זהו שקר. היהדות נועדה לא להחריב את הנפש, אלא בדיוק להיפך, להעצים ולהעשיר אותה, לגלות את הרבדים הכי עמוקים באישיות האדם, להעניק לכל איש ואשה תשתית שעל ידה יוכל להגשים את עצמו במלוא מובן המילה, לגלות הכחות ואפשריות הכי עמוקות, ולחיות חיים מלאים ומאושרים בגשם וברוח, לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה.
"ביטול היש" אין פירושו שאתה חתיכת זבל וזוהמא, וברגע שאתה מאשר זה תקנה לך חלק בעולם הבא, ואם אתה עושה זה בחיוך, חתיכת הלויתן תהיה גדולה וטעימה יותר. בדיוק להיפך, ביטול היש פירושו שאל תחשוב שאתה כל כך קטן ומושפל, ואתה צריך להגן על האגו הפגיע שלך. אדרבה, ה"אני" האמיתי שלך הוא זרימה של אור האין-סוף בעולמנו. אתה, וכל הכחות והכישורים שלך הם בעצם "צינור" להאור האלקי הזורם בכל רגע דרכך. כל הווייתך הוא מציאות בלתי מנותקת מה"יש האמיתי". אתה שגריר ושליח של האלקים בעולמנו להביא לעצמך ולסביבתך את האור האלקי הייחודי שזורם על ידך.
כשיש למישהו "ביטול" להקב"ה פירוש הדברים הוא שהאישיות שלו מתעצמת ומתגברת פי כמה. תמורת המחשבה שאתה בן אדם מוגבל ופגיע, אתה מגלה שאתה בעצם חלק מאין-סופיות. אתה חלק מהאחדות הנצחית והאבסולטית של "אין עוד מלבדו". האצילות והממלכתיות שלך היא מיוחדת ממש עם ה"אחד יחיד ומיוחד".
לכן, כשהקב"ה התגלה בפעם הראשונה להאיש שנבחר לגאול את העבריים ולהפוך אותם לעם השם, וליתן התורה לבני ישראל, הראה לו את המחזה הנפלא של הסנה בוער באש. זה היה בעצם "שיעור" עמוק למשה רבינו על מהות התורה והיהדות: האש והלהט של יהדות היא חזקה מאד, אבל אל תחשוב לרגע שהאש הזה "יאכול" אותך ויהפוך אותך לאפר וזבל. "הסנה איננו אוכל"! האש הזה תעצים אותך, ויהפוך אותך לאיש ואשה מלאים גדלות פנימית, התלהבות, עומק, ושמחת החיים.
איך אתה יודע אם אתה לומד את היהדות הצרופה שיצאה מפי משה רבינו, או אולי חלילה יהדות מזוייפת? תסתכל על ה"סנה" האינדיווידואלי שלך. אם אתה מרגיש שלאחרי תורה ומצוות נבלעת ונאכלת לגמרי, אז אין לזה שייכות לאש האלקי. זהו אש המזוייף מתוכו. אבל אם אתה מרגיש שהאש הזה חישל וחישמל את כל הכחות שלך, והעצמיות שלך באה יותר לידי גילוי, אז סימן שבאמת באת במגע עם "הר האלקים חרבה".
לצטט כמה שורות מלשון רבנו בעל התניא: "וזה היה הלשון הרע של המרגלים שהיא ארץ אוכלת יושביה, לומר שעל ידי זה ה'ביטול' יתבטלו ממציאותם לגמרי... אבל באמת אינו כן, כי אדרבה עיקר החיות הוא הביטול! בביטול דנשמות ישראל אדרבה, על ידי ואתם הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם. אלה שהם בביטול דסטרא דקדושה, אע"פ שמתכללים בביטול, עם כל זה, אינו מכלה אותן ח"ו, כי אם זהו תכלית שלימות מציאותם. ואפשר שזהו ענין מראה הסנה שהראה הקב"ה למשה, דכתיב והסנה בוער באש והסנה איננו אוכל. וכמ"ש במדרש רבה שמות (פ' ב') מכאן אמרו האש שלמעלה שורפת ואינה אוכלת. והיינו כדפי' שם דסנה היינו ישראל".
שורפת ואינה אוכלת!
- תגובה
סיכום השיעור:
פרשת שמות - שורפת ואינה אוכלת
ב״ה
א.
הרה"ק רבי ברוך ממזיבוז, נכדו של הבעל-שם-טוב, כותב בספרו בוצינא דנהורא, שהפסוק "להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו" הוא גם מצוה גדולה. הקב"ה העניק לנו מצוה רבתי "להודיע לבני האדם גבורותיו", להודיע לכל בן אדם שאני בא במגע אתו את הגבורה הנפלאה שלו, ואת כבודו, הדרו ומלכותו, בהיותו "חלק אלוקה ממעל ממש".
ובכן באתי בזה לקיים מצותו של אותו צדיק ולהודיע לעצמי ולכולנו את ההדר והמלכות והגבורה שכולנו מייצגים בעצם היותנו, מבלי שיש צורך לשום הסכמה ואישור מאף אחד בעולם. בורא העולם ומנהיגו ברגע שברא אותך כבר קבע שהמלכות והאצילות שלך הן אבסלוטיות, מעצם המהות, ודבר זה לא ניתן להצבעה ולשינוי.
ב.
אחת מהטעויות הגדולות שאנחנו עושים כלפי עצמינו וכלפי ילדינו ותלמידינו היא האמונה שנחקקת בהרבה מאתנו שאנחנו חייבים לשבור את עצמנו ואת מדותינו.
יש לנו כל מיני שמות יפים על זה: ענווה, ביטול היש, קבלת עול מלכות שמים, משמעת, שפלות הרוח, הכנעה, עבודת השם. הצד השווה שבהם הוא שהנער או האברך מרגיש שה"אני" שלו או שלה הוא מזוהם, מלוכלך, ומסוגל לכל מיני שחיתות. ורגש האשמה והשפלות הזו שאמור ללוותו במשך כל ימי חיו, וזה יצילו מרדת באר שחת. גם כשהתורה מצווה אותו להיות בשמחה הוא עושה זה מתוך רגש של דיכוי ופחד.
זה לא אשמה של אף אחד. כשלומדים מדרשי חז"ל, ספרי מוסר, סיפורי צדיקים, וגם לומדים נוסח התפלה והסליחות, אפשר בקל לפרש את הדברים בסגנון זה. ואם לא היו לך אבא או אימא שידעו לבנותך ממקום מאד פנימי, או אנשים משפיעים אחרים בחייך שהעניקו לך רגש של בטחון עצמי וגדלות הנפש, ומה גם אם מישהו עשה או אמר דברים שדיכאו את הנפש והזהות העצמית שלך, נקל מאד לפתח רגשים אלו, ואדרבא, היהדות יכולה לשמש בסיס שיצדיק את הרגשים האלה.
במגעיי עם אחינו בני ישראל מכל השכבות והחוגים, ובפרט עם בני הנוער ותלמידי הישיבות מכל הקהילות והחצרות, אני רואה שזה גורם לפעמים חורבן והרס בחיי הנערים והנערות, בפרט אלה שמטבעם הם רגישים, רוחניים ודקים.
כמעט אחרי כל שיחה, שיעור או "שמועס" שאני מגיש בנושאים אלה, יש אלה שפשוט לא מאמינים לי שהיהדות היא בעצם בשורה חיובית על העולם ועל כל בן אדם, ומי מדבר על ישראל עם קרובו. תמיד יש כמה אברכים שניגשים אחר כך ורוצים לדעת מאיפה מצצתי את החידושים האלה שמנוכרים לגמרי להיהדות אותנטית, ומרוקנים מרוח ישראל סבא שתמיד מזכיר לנו עד כמה אנו רעים וחשוכים?
ג.
כבר תמהו רבים על סוד ה"סנה". למה הקב"ה החליט לגלות עצמו למשה רבינו מתוך סנה, ש"הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל"? הרי לפני כן דיבר הקב"ה אל אדם, נח, אברהם, יצחק ויעקב, ולא מצינו שדיבר אתם מתוך סנה בוער באש. מדוע התגלה הקב"ה להמנהיג היהודי הראשון, נותן התורה, במחזה זה דווקא?
אחד מהטעמים הכי מופלאים מצאתי בכתביו של בעל התניא זי"ע, בספרו לקוטי תורה (פרשת שלח).
והנה תוכן דבריו המתוקים מדבש:
המרגלים זעקו על ארץ ישראל ש"ארץ אוכלת יושביה היא". פירוש הדברים, אומר רבנו הזקן בעל התניא, הוא לא רק פיזית אלא בעיקר רוחניית. המרגלים טענו שחיי ארץ ישראל, חיים של תורה וקדושה, הם חיים כאלה ש"אוכלת יושביה", זה הורג ומחסל כל אלה היושבים בה. התורה ומצוותיה עושים ממך "שמאטע", חתיכת "גארנישט". אתה כבר לא בן אדם עצמאי וחופשי, אתה כבר לא בן אדם חושב ומרגיש, אתה כבר לא בן אדם מקורי ויצירתי. אתה בסך-הכל בורג במערכת הדתית והחרדית.
אבל "המרגלים שקרנים היו", קבעו חז"ל. כי זהו שקר. היהדות נועדה לא להחריב את הנפש, אלא בדיוק להיפך, להעצים ולהעשיר אותה, לגלות את הרבדים הכי עמוקים באישיות האדם, להעניק לכל איש ואשה תשתית שעל ידה יוכל להגשים את עצמו במלוא מובן המילה, לגלות הכחות ואפשריות הכי עמוקות, ולחיות חיים מלאים ומאושרים בגשם וברוח, לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה.
"ביטול היש" אין פירושו שאתה חתיכת זבל וזוהמא, וברגע שאתה מאשר זה תקנה לך חלק בעולם הבא, ואם אתה עושה זה בחיוך, חתיכת הלויתן תהיה גדולה וטעימה יותר. בדיוק להיפך, ביטול היש פירושו שאל תחשוב שאתה כל כך קטן ומושפל, ואתה צריך להגן על האגו הפגיע שלך. אדרבה, ה"אני" האמיתי שלך הוא זרימה של אור האין-סוף בעולמנו. אתה, וכל הכחות והכישורים שלך הם בעצם "צינור" להאור האלקי הזורם בכל רגע דרכך. כל הווייתך הוא מציאות בלתי מנותקת מה"יש האמיתי". אתה שגריר ושליח של האלקים בעולמנו להביא לעצמך ולסביבתך את האור האלקי הייחודי שזורם על ידך.
כשיש למישהו "ביטול" להקב"ה פירוש הדברים הוא שהאישיות שלו מתעצמת ומתגברת פי כמה. תמורת המחשבה שאתה בן אדם מוגבל ופגיע, אתה מגלה שאתה בעצם חלק מאין-סופיות. אתה חלק מהאחדות הנצחית והאבסולטית של "אין עוד מלבדו". האצילות והממלכתיות שלך היא מיוחדת ממש עם ה"אחד יחיד ומיוחד".
לכן, כשהקב"ה התגלה בפעם הראשונה להאיש שנבחר לגאול את העבריים ולהפוך אותם לעם השם, וליתן התורה לבני ישראל, הראה לו את המחזה הנפלא של הסנה בוער באש. זה היה בעצם "שיעור" עמוק למשה רבינו על מהות התורה והיהדות: האש והלהט של יהדות היא חזקה מאד, אבל אל תחשוב לרגע שהאש הזה "יאכול" אותך ויהפוך אותך לאפר וזבל. "הסנה איננו אוכל"! האש הזה תעצים אותך, ויהפוך אותך לאיש ואשה מלאים גדלות פנימית, התלהבות, עומק, ושמחת החיים.
איך אתה יודע אם אתה לומד את היהדות הצרופה שיצאה מפי משה רבינו, או אולי חלילה יהדות מזוייפת? תסתכל על ה"סנה" האינדיווידואלי שלך. אם אתה מרגיש שלאחרי תורה ומצוות נבלעת ונאכלת לגמרי, אז אין לזה שייכות לאש האלקי. זהו אש המזוייף מתוכו. אבל אם אתה מרגיש שהאש הזה חישל וחישמל את כל הכחות שלך, והעצמיות שלך באה יותר לידי גילוי, אז סימן שבאמת באת במגע עם "הר האלקים חרבה".
לצטט כמה שורות מלשון רבנו בעל התניא: "וזה היה הלשון הרע של המרגלים שהיא ארץ אוכלת יושביה, לומר שעל ידי זה ה'ביטול' יתבטלו ממציאותם לגמרי... אבל באמת אינו כן, כי אדרבה עיקר החיות הוא הביטול! בביטול דנשמות ישראל אדרבה, על ידי ואתם הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם. אלה שהם בביטול דסטרא דקדושה, אע"פ שמתכללים בביטול, עם כל זה, אינו מכלה אותן ח"ו, כי אם זהו תכלית שלימות מציאותם. ואפשר שזהו ענין מראה הסנה שהראה הקב"ה למשה, דכתיב והסנה בוער באש והסנה איננו אוכל. וכמ"ש במדרש רבה שמות (פ' ב') מכאן אמרו האש שלמעלה שורפת ואינה אוכלת. והיינו כדפי' שם דסנה היינו ישראל".
שורפת ואינה אוכלת!
קטגוריות
פרשת שמות
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- ינואר 12, 2023
- |
- י״ט טבת תשפ״ג
- |
- 142 צפיות
האם אתה מרגיש שהדת מהרסת אותך?
האם 'ביטול היש' הוא דבר בריא או מסוכן?
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון- ינואר 12, 2023
ב״ה
א.
הרה"ק רבי ברוך ממזיבוז, נכדו של הבעל-שם-טוב, כותב בספרו בוצינא דנהורא, שהפסוק "להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו" הוא גם מצוה גדולה. הקב"ה העניק לנו מצוה רבתי "להודיע לבני האדם גבורותיו", להודיע לכל בן אדם שאני בא במגע אתו את הגבורה הנפלאה שלו, ואת כבודו, הדרו ומלכותו, בהיותו "חלק אלוקה ממעל ממש".
ובכן באתי בזה לקיים מצותו של אותו צדיק ולהודיע לעצמי ולכולנו את ההדר והמלכות והגבורה שכולנו מייצגים בעצם היותנו, מבלי שיש צורך לשום הסכמה ואישור מאף אחד בעולם. בורא העולם ומנהיגו ברגע שברא אותך כבר קבע שהמלכות והאצילות שלך הן אבסלוטיות, מעצם המהות, ודבר זה לא ניתן להצבעה ולשינוי.
ב.
אחת מהטעויות הגדולות שאנחנו עושים כלפי עצמינו וכלפי ילדינו ותלמידינו היא האמונה שנחקקת בהרבה מאתנו שאנחנו חייבים לשבור את עצמנו ואת מדותינו.
יש לנו כל מיני שמות יפים על זה: ענווה, ביטול היש, קבלת עול מלכות שמים, משמעת, שפלות הרוח, הכנעה, עבודת השם. הצד השווה שבהם הוא שהנער או האברך מרגיש שה"אני" שלו או שלה הוא מזוהם, מלוכלך, ומסוגל לכל מיני שחיתות. ורגש האשמה והשפלות הזו שאמור ללוותו במשך כל ימי חיו, וזה יצילו מרדת באר שחת. גם כשהתורה מצווה אותו להיות בשמחה הוא עושה זה מתוך רגש של דיכוי ופחד.
זה לא אשמה של אף אחד. כשלומדים מדרשי חז"ל, ספרי מוסר, סיפורי צדיקים, וגם לומדים נוסח התפלה והסליחות, אפשר בקל לפרש את הדברים בסגנון זה. ואם לא היו לך אבא או אימא שידעו לבנותך ממקום מאד פנימי, או אנשים משפיעים אחרים בחייך שהעניקו לך רגש של בטחון עצמי וגדלות הנפש, ומה גם אם מישהו עשה או אמר דברים שדיכאו את הנפש והזהות העצמית שלך, נקל מאד לפתח רגשים אלו, ואדרבא, היהדות יכולה לשמש בסיס שיצדיק את הרגשים האלה.
במגעיי עם אחינו בני ישראל מכל השכבות והחוגים, ובפרט עם בני הנוער ותלמידי הישיבות מכל הקהילות והחצרות, אני רואה שזה גורם לפעמים חורבן והרס בחיי הנערים והנערות, בפרט אלה שמטבעם הם רגישים, רוחניים ודקים.
כמעט אחרי כל שיחה, שיעור או "שמועס" שאני מגיש בנושאים אלה, יש אלה שפשוט לא מאמינים לי שהיהדות היא בעצם בשורה חיובית על העולם ועל כל בן אדם, ומי מדבר על ישראל עם קרובו. תמיד יש כמה אברכים שניגשים אחר כך ורוצים לדעת מאיפה מצצתי את החידושים האלה שמנוכרים לגמרי להיהדות אותנטית, ומרוקנים מרוח ישראל סבא שתמיד מזכיר לנו עד כמה אנו רעים וחשוכים?
ג.
כבר תמהו רבים על סוד ה"סנה". למה הקב"ה החליט לגלות עצמו למשה רבינו מתוך סנה, ש"הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל"? הרי לפני כן דיבר הקב"ה אל אדם, נח, אברהם, יצחק ויעקב, ולא מצינו שדיבר אתם מתוך סנה בוער באש. מדוע התגלה הקב"ה להמנהיג היהודי הראשון, נותן התורה, במחזה זה דווקא?
אחד מהטעמים הכי מופלאים מצאתי בכתביו של בעל התניא זי"ע, בספרו לקוטי תורה (פרשת שלח).
והנה תוכן דבריו המתוקים מדבש:
המרגלים זעקו על ארץ ישראל ש"ארץ אוכלת יושביה היא". פירוש הדברים, אומר רבנו הזקן בעל התניא, הוא לא רק פיזית אלא בעיקר רוחניית. המרגלים טענו שחיי ארץ ישראל, חיים של תורה וקדושה, הם חיים כאלה ש"אוכלת יושביה", זה הורג ומחסל כל אלה היושבים בה. התורה ומצוותיה עושים ממך "שמאטע", חתיכת "גארנישט". אתה כבר לא בן אדם עצמאי וחופשי, אתה כבר לא בן אדם חושב ומרגיש, אתה כבר לא בן אדם מקורי ויצירתי. אתה בסך-הכל בורג במערכת הדתית והחרדית.
אבל "המרגלים שקרנים היו", קבעו חז"ל. כי זהו שקר. היהדות נועדה לא להחריב את הנפש, אלא בדיוק להיפך, להעצים ולהעשיר אותה, לגלות את הרבדים הכי עמוקים באישיות האדם, להעניק לכל איש ואשה תשתית שעל ידה יוכל להגשים את עצמו במלוא מובן המילה, לגלות הכחות ואפשריות הכי עמוקות, ולחיות חיים מלאים ומאושרים בגשם וברוח, לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה.
"ביטול היש" אין פירושו שאתה חתיכת זבל וזוהמא, וברגע שאתה מאשר זה תקנה לך חלק בעולם הבא, ואם אתה עושה זה בחיוך, חתיכת הלויתן תהיה גדולה וטעימה יותר. בדיוק להיפך, ביטול היש פירושו שאל תחשוב שאתה כל כך קטן ומושפל, ואתה צריך להגן על האגו הפגיע שלך. אדרבה, ה"אני" האמיתי שלך הוא זרימה של אור האין-סוף בעולמנו. אתה, וכל הכחות והכישורים שלך הם בעצם "צינור" להאור האלקי הזורם בכל רגע דרכך. כל הווייתך הוא מציאות בלתי מנותקת מה"יש האמיתי". אתה שגריר ושליח של האלקים בעולמנו להביא לעצמך ולסביבתך את האור האלקי הייחודי שזורם על ידך.
כשיש למישהו "ביטול" להקב"ה פירוש הדברים הוא שהאישיות שלו מתעצמת ומתגברת פי כמה. תמורת המחשבה שאתה בן אדם מוגבל ופגיע, אתה מגלה שאתה בעצם חלק מאין-סופיות. אתה חלק מהאחדות הנצחית והאבסולטית של "אין עוד מלבדו". האצילות והממלכתיות שלך היא מיוחדת ממש עם ה"אחד יחיד ומיוחד".
לכן, כשהקב"ה התגלה בפעם הראשונה להאיש שנבחר לגאול את העבריים ולהפוך אותם לעם השם, וליתן התורה לבני ישראל, הראה לו את המחזה הנפלא של הסנה בוער באש. זה היה בעצם "שיעור" עמוק למשה רבינו על מהות התורה והיהדות: האש והלהט של יהדות היא חזקה מאד, אבל אל תחשוב לרגע שהאש הזה "יאכול" אותך ויהפוך אותך לאפר וזבל. "הסנה איננו אוכל"! האש הזה תעצים אותך, ויהפוך אותך לאיש ואשה מלאים גדלות פנימית, התלהבות, עומק, ושמחת החיים.
איך אתה יודע אם אתה לומד את היהדות הצרופה שיצאה מפי משה רבינו, או אולי חלילה יהדות מזוייפת? תסתכל על ה"סנה" האינדיווידואלי שלך. אם אתה מרגיש שלאחרי תורה ומצוות נבלעת ונאכלת לגמרי, אז אין לזה שייכות לאש האלקי. זהו אש המזוייף מתוכו. אבל אם אתה מרגיש שהאש הזה חישל וחישמל את כל הכחות שלך, והעצמיות שלך באה יותר לידי גילוי, אז סימן שבאמת באת במגע עם "הר האלקים חרבה".
לצטט כמה שורות מלשון רבנו בעל התניא: "וזה היה הלשון הרע של המרגלים שהיא ארץ אוכלת יושביה, לומר שעל ידי זה ה'ביטול' יתבטלו ממציאותם לגמרי... אבל באמת אינו כן, כי אדרבה עיקר החיות הוא הביטול! בביטול דנשמות ישראל אדרבה, על ידי ואתם הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם. אלה שהם בביטול דסטרא דקדושה, אע"פ שמתכללים בביטול, עם כל זה, אינו מכלה אותן ח"ו, כי אם זהו תכלית שלימות מציאותם. ואפשר שזהו ענין מראה הסנה שהראה הקב"ה למשה, דכתיב והסנה בוער באש והסנה איננו אוכל. וכמ"ש במדרש רבה שמות (פ' ב') מכאן אמרו האש שלמעלה שורפת ואינה אוכלת. והיינו כדפי' שם דסנה היינו ישראל".
שורפת ואינה אוכלת!
- תגובה
סיכום השיעור:
פרשת שמות - שורפת ואינה אוכלת
שיעורים קשורים
אנא עזרו לנו להמשיך בפעילותנו
הרשמה לקבלת תוכן (באנגלית) עדכני מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
צרפו חברים ומשפחה לקבוצת הווסטאפ שלנו
לקבלת תוכן ועדכונים מאת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון
לקבלת הניוזלטר שלנו
אנא השאירו את תגובתכם למטה!